מזרחי, יצחק

בן רבקה וציון-יונה, נולד ביום כ"ח בחשוון תרע"ב 19.11.1911)) בשכונת שבת צדק בירושלים. אחרי שסיים בית-ספר יסודי "תלמוד-תורה" מזרחי ושתי כיתות בית-ספר תיכון, עבד זמן-מה בהוראה ובמזכירות של תלמוד-תורה לבני עדות המזרח "אור חיים" בתל-אביב. יצחק נתן יד להתארגנות העובדים בני עדתו לשם שיפור מצבם החומרי והתרבותי ומעמדם הציבורי ועבד שנים אחדות כמנהל חשבונות בלשכת המס בארגון העובדים הספרדים ובני עדות המזרח. מתוך הכרת ההכרח החיוני בארגון בעל כושר פעולה, נאבק בתוקף עם האדישות והרשלנות של אנשי-עמל פרימיטיביים ושיכנעם לתת לארגון את האמצעים הדרושים למען יוכל לפעול לטובתם. בייחוד התמסר להצלת ילדי משכנות-העוני מניוון וירידה ופעל רבות למען סידורם בעבודה והשלמת חינוכם הכללי והמקצועי. על נושא זה כתב בעיתונות וכן על נושאים אחרים, וגם רשימות בלטריסטיות ודברי הומור פירסם בשבועוני עדתו "המזרח" ו"הד המזרח" ובעיתונים אחרים. כשהצטרף ארגונו להסתדרות הכללית הוסיף לעבוד במזכירות מועצת פועלי ירושלים, ואם כי הקפיד בשמירת המצוות, ידע להכיר גם בזכות מעשיהם הטובים של אנשים שאינם מתנהגים לפי רוחו ולשתף פעולה עם שאר עובדי המועצה מתוך מסירות לעניין ויחסי-חברות הוגנים. יצחק שירת שנתיים ב"הגנה" ובתקופת הקרבות והמצור בירושלים שירת בפל"ם חבל 5 ואומץ-לבו נתגלה לעין כל. בתוך הפגזות וצליפות קשות היה אוסף פצועים ומעביר נשק מעמדה לעמדה, ופעם אף קבר במו ידיו חבר שלא היתה אפשרות להוציא את גופתו מתחום האש. פעם עמד עם מפקדו מול פלוגת לגיונרים ערבים לחפות על נסיגת חבריו והשניים הצליחו להפיל בתוקפים, לאלצם לסגת ואף לקחת מהם נשק. יצחק השתתף בפריצה לעיר העתיקה ועל נסיבות נפילתו, ביום י"ד באייר תש"ח 23.5.1948)), יש לפי האחת נפגע מצרור כדורים בעמדתו, ולפי האחרת נורה בשעת לכתו להגיש עזרה לנפגע. נקבר בעיר העתיקה. שמו נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר-הזיתים.