מזרחי, דוד
דוד, בן חביבה ור' יעקב, נולד ביום כ"ח באדר תש"ח (9.3.1948) ברחובות. בית הוריו היה בית חרדי ברוך ילדים רבים ודוד למד ב"תלמוד תורה" בעיר הולדתו. בתום שמונה שנות לימוד הלך ללמוד תורה בישיבות בבני-ברק, בראשון-לציון, בתל-אביב ובכפר חב"ד. שנים רבות עסק בלימודים בישיבות ואף למד כשנתיים בישיבת חב"ד בניו-יורק. דוד גויס לצה"ל בראשית שנת 1970 והצטרף לגרעין הנח"ל החרדי "אלומה". לאחר שעשה את הטירונות יצא לשל"ת במושב החרדי "קוממיות". בינתיים נשא לאישה את בת גילו אורה ונולדה לו בת. כעבור זמן נולד לו בן שנפטר שעות מספר לאחר לידתו. מות הבן העיק מאוד על המשפחה הצעירה. כעבור כשנה וחצי נולדה בתו השנייה. דוד המשיך לשרת בצה"ל ועבר קורס לרגמים ולנהגי טנקים. בתעודת השחרור שלו נאמר עליו: "התנהגותו טובה מאוד". בתחילת 1973 השתחרר דוד מן השירות הסדיר, הוצב ליחידת מילואים של השריון והחל לבנות את ביתו. אך לא נותר לו זמן רב. חלפו חודשים מעטים ופרצה מלחמת יום-הכיפורים. דוד התייצב ביחידתו ונשלח להשתתף בקרב-הבלימה ברמת-הגולן. על הקורות אותו כבר למחרת היום כתב המפקד למשפחה השכולה: "הדבר אירע ביום ב', י"ב בתשרי תשל"ד 8) באוקטובר 1973) בסביבות הכפר נפח ברמת-הגולן. עם שחר נע הטנק עם עוד ארבעה טנקים בחזרה לכיוון המחצבה, כדי לעזור לכוח אחר, שהיה במצב חמור. תוך כדי תנועה נכנסו הטנקים למלכודת אש של מספר טנקים סוריים גדול. מפקד הכוח הורה לטנקים לסגת ותוך כדי תנועה לאחור קיבל הטנק פגיעה ישירה מפגז, אשר ממנה נפגע דוד הי"ד". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בעיר הולדתו רחובות. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, הורים, אחים ואחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, העלה מפקדו על נס את מעלותיו התרומיות של דוד: "דוד הי"ד שירת ביחידת שריון והיה חייל בעל אישיות נעלה, שאין רבים כמותה. היה מסור לחבריו ולתפקידו. אהב את המקום ואת הבריות. שם שמים היה שגור תמיד על פיו. מכוח האמונה שבו האציל על חבריו ותרם בכך רבות להעלאת המוראל של הסובבים אותו. לא יישכח זכרו מאתנו ודמותו תעמוד לנגד עינינו לעד".