מונצ’ק, יחזקאל

בן יטל-ביילה ויצחק-צבי. נולד בשנת תרע"ג (1913) בבנדין, פולין, למשפחה שומרת-מצוות. הוא למד בישיבה ובגיל חמש-עשרה הצטרף לתנועת הנוער של "צעירי מזרחי" בעירו. יודעיו מאותה תקופה זוכרים שהיה "חסון בגופו, עליז ורענן; פשטותו הטבעית והיחס הידידותי לכל אדם העלו אותו על כל חבריו ופינו לו מקום בראש". כעבור שנים אחדות יצא יחזקאל לקיבוץ הכשרה של "החלוץ המזרחי" בקיילצה. לאחר מאורעות תרפ"ט בארץ-ישראל הפסיקו השלטונות הבריטיים את העלייה היהודית ורבים עזבו אז את קיבוצי ההכשרה, אך יחזקאל אירגן כמה מחבריו ויחד עמם עלה לארץ בשנת 1934. כאן עבד תחילה כפועל בניין ומן הכסף שהשתכר היה שולח מידי פעם להוריו העניים. הוא נשא נפשו להיות שוטר יהודי בארץ ישראל וניסה להתקבל למשטרת תל-אביב אבל מבוקשו לא ניתן לו מפאת חוסר מקום. רק בימי מאורעות הדמים של תרצ"ו מימש את שאיפתו, התקבל כ"שוטר נוסף" ושירת בכפר יונה. הוא הצטיין בתפקידיו ולא נרתע מלמלא אותם במקומות המסוכנים ביותר. באותם ימים גמלה בו ההחלטה לצאת להתיישבות ולשם כך הצטרף ל"ארגון בורוכוב" בכפר יונה. לאחר העלייה לחניתה שבגליל המערבי (21.3.1938) יצא לשם, ישב זמן קצר ב"חניתה תחתית" הזמנית ואחר-כך היה בין הראשונים שעלו ל"חניתה עלית". הוא היה מלא סיפוק באווירה החלוצית ששררה בישוב זה של "חומה ומגדל" ואת רשמיו העלה במכתבים שכתב למשפחתו בחו"ל: "אי אפשר לתאר לך התלהבותם של החברים מחניתה. כולנו כגוף אחד אנחנו". בכ"א באייר תרצ"ח (22.5.1938), כחודשיים לאחר העלייה לחניתה, נהרג בהתקפה על פועלים בשדות הישוב החדש והובא בו למנוחת עולמים. הניח הורים ושבעה אחים ואחיות. שמו הונצח בספרים "חניתה – עליה, האחזות התגוננות", "בדרך לצה"ל" ובספר "תולדות ה'הגנה'"