מדלסי, מאיר

בן דבורה ושמעון, נולד ביום ל' באב תשכ"ב (30.8.1962) בדימונה. גדל ככל הילדים עם ששת אחיו. מאיר למד בבית-הספר היסודי "רתמים", ולאחר-מכן סיים את 12 שנות לימודיו בבית-הספר התיכון "ליהמן", שם הכיר את רעייתו אילנה, אהבת חייו, אותה נשא לאישה בשנת 1983. במאי 1980 התגייס מאיר לצה"ל, שהיה למרכז חייו, סיים את שירותו הסדיר, חתם קבע ושירת בבה"ד 1 כקצין רכב. את תפקידו מילא במלוא המסירות והאהבה. בחייו האזרחים, במקביל לשירותו הצבאי, שיחק מאיר כדורגל ב"פועל דימונה" והיה לכדורגלן מקצועי. הוא היה ידוע ב"מסובבת הימנית" שלו וכל שער עורר התלהבות מחודשת. כעבור מספר שנים עבר לשרת בגדוד 906 "שועלי הנגב" כקצין רכב והיה לאוזן קשבת לחייליו ולמפקדיו, תוך שהוא ממלא את תפקידו נאמנה. במהלך שירותו למד במכללה תעשיה וניהול. במשך שנות שירותו נולדו למאיר חמישה ילדים נפלאים: נטלי, הדר, סתיו, נועם ושוהם. בשנת 1996 חלתה רעייתו אילנה במחלה קשה, נלחמה בה כ-6 שנים ובשנת 2001 נפטרה. מאיר שימש לילדיו כאב וכאם ודאג במסירות נפש לחמשת גוזליו, שהפכו למרכז חייו. למרות כל הקשיים המשיך למלא את תפקידו בצה"ל במלוא הנאמנות. משאלת חייו היתה לראות את בתו הבכורה, נטלי, נישאת לאהוב ליבה ואת בנו הצעיר מגיע למצוות. ימים ספורים לפני התאונה הקטלנית הרצה מאיר בפני חייליו על "כביש הדמים" והזהיר אותם מפני דרך מסוכנת זו. מאיר נהרג ביום ד' בניסן תשס"ג (5.4.2003) בתאונת-דרכים קשה מפגיעת גמלים. מאיר הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בדימונה. הותיר אחריו הורים – שמעון ודבורה, שישה אחים – ורדה, עפר, אילה, קלריס, אירית ויאיר, וחמישה ילדים – נטלי, הדר, סתיו, נועם ושוהם. כותבים בני המשפחה: "לכתוב עליך בזמן עבר – זאת אומרת להכיר במציאות הקשה, ולכתוב עליך בזמן הווה – הרי זה לא מתקבל על הדעת, זה פשוט להכיר במציאות הקשה ויש כל כך הרבה שאלות שאין עליהן תשובות, כל כך הרבה תהיות למה זה קרה לנו? "בשורת איוב הגיעה למשפחתנו, משפחה שממאנת להאמין שהאסון פקד אותה, וחמישה ילדים יתומים מה יעלה בגורלם?? הרי דרכו של עולם שיישאר הורה אחד למען חמישה ילדים, ולא שהורה אחד מלווה את ילדיו למנוחת עולמים. "מאיר היה מוכר בדימונה בזכות נפשו האצילה, עזר לכל מי שנקרה בדרכו וכל מי שהיה בצרה, עזר בסתר לאנשים נזקקים ומעולם לא דיבר על כך. עיניו הירוקות תמיד היו מחייכות והמשפט 'יהיה בסדר' היה שגור בפיו. מאיר היה אופטימי ותמיד ראה את הטוב שבכל דבר. "במלאות שבעה ללכתו מן העולם קיבל מאיר את דרגת הרנ"ג שכה ציפה לה. במשך האבל בשנה הראשונה נערך בדימונה טורניר כדורגל לזיכרו, הוקמה אנדרטה, ונתרמו ספרי קודש לזיכרו ופרוכת לבתי הכנסת בדימונה ובבאר שבע. "אנו, בני משפחתך, מסרבים להאמין בגורל זה, שפגשת אי-שם במרומים את רעייתך 'אשת חיל' אילנה, ובקשה אליכם קטנה, תעטפו את משפחתנו היקרה במעטפת של בריאות וחיים ארוכים ללא שכול וכאב, ושמלאכי שרת, מלאכי עליון יגנו עליכם בשכינה של אושר. יהי זכרך ברוך לעולמי עולמים. משפחתך האוהבת והמתגעגעת."