מגלי, אורי
בן ישראל ואמונה. נולד ביום ה' בתמוז תשט"ז (14.6.1956) בכפר- יהושע. למד בבית-הספר היסודי ע"ש י. קורצ'אק שבבאר-שבע, המשיך בבית-הספר היסודי 'מצדה' שבבאר-שבע ובבית-הספר התיכון העירוני ה' שבחיפה, שם סיים את לימודיו התיכוניים. אורי עסק בג'ודו ואף זכה לדרגת 'חגורה כתומה'. הוא אהב ללמוד, אך התנגד לשיטת הלימודים בבית-הספר, והבירוקרטיה הממוסדת עוררה את חמתו. לכן, הצטרף למועצת-התלמידים כדי להיאבק לשינוי פני הדברים. עם-זאת, הקדיש את עצמו ללימודי הטבע והביולוגיה והתעניין בפילוסופיה ובפסיכולוגיה. הרבה לקרוא ספרות יפה, האזין למוסיקה וביקר בתיאטרון ובקולנוע. עסק בשיט מפרשיות ונהנה מאוד מתחביבו זה. אורי היה אדם רגיש מאוד וביקורתי מאוד, ועל-כן לא היו לו חברים רבים. קבוצת המקורבים לו מנתה חמישה אנשים, ביניהם ידידתו מתקופת-הלימודים בבית-הספר התיכון – שרי. קבוצת- ידידים זו היתה מגובשת מאוד, וביזמתו של אורי היו יוצאים לטיולים ברחבי-הארץ ומבקשים לבלות באירועים בעלי רמה אינטלקטואלית. אורי גויס לצה"ל באוגוסט 1974 והתנדב לחיל-הים. הוא נשלח לקורס-חובלים וכעבור זמן הועבר לשירות בחיל-התחזוקה בתפקיד של אפסנאי. הוא לא שבע נחת מתפקידו וביקש לשרת בצות טנק, בתפקיד קרבי. בעת שירותו בחרמון עסק אורי, ברשותו של מפקד- היחידה, במטאורולוגיה והיה ממונה על התחנה בעונת-הקיץ. ביום כ' באדר ב' תשל"ו (22.3.1976) נפל אורי בעת מילוי תפקידו בחרמון. הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים, חמישה אחים ואחיות. חברו לשירות ומפקדו איתן, מספר: "אורי אהב מאוד את החרמון. אם-כי לא היה שבע- רצון מתפקידו, ביצע את המוטל עליו באחריות ובמסירות והשתלב יפה ביחידתו. הוא היה ישר מאוד, אדם שלא ידע 'חכמות', בעל תחומי-התעניינות רחבים ובלתי-מקובלים – תכונות שאינן שכיחות".
