ליפמן, דוב

בן עדה ורפאל, דור שני בארץ, נכדו של דוב ברגר, ממייסדי העיר תל-אביב, נולד ביום ח' בסיוון תרפ"א (14.6.1921) בתל-אביב. בהיותו בן 15 הצטרף ל"הגנה", לגדודי הנוער. בנערותו, בימי מאורעות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט, שימש כ"מקשר" בהעברת נשק ותחמושת. בקיץ 1938 נשלח להגנת כפר מנחם וגבעת עדה. בשנת 1941 סיים את לימודיו בבית-הספר התיכוני למסחר בתל- אביב ומיד התגייס לפי צו ה"הגנה" לצבא הבריטי, ליחידת "המהנדסים המלכותיים". עסק בהקמת ביצורים בצפון הארץ ובסוריה, ועם הקמת הבריגדה היהודית הצטרף לשורותיה כחבלן וכמפרק מוקשים. דוב שירת בבלגיה, הולנד, איטליה וגרמניה. היה פעיל בהכשרת שארית הפליטה, ובשובו לארץ קיבל על עצמו העברת קבוצת ילדים יתומים מאיטליה. הוא חזר לפעילותו בשורות ה"הגנה" ועסק בהדרכה. עם החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות ופרוץ מלחמת- העצמאות בעקבותיה, התייצב לשירות, אך מאחר שהבדיקה הרפואית פסלה אותו, גויס גיוס חלקי ומילא תפקידים בפרברי תל-אביב. בחודש מאי 1948, בימי הקרבות לפריצת הדרך לירושלים, התייצב שנית וביקש להישלח לתפקיד קרבי בגיוס מלא, ואז גויס למחלקת ההנדסה של חטיבה 7 ויצא לגיזרת לטרון. רק יומיים היה בחזית. ביום י"ח באייר תש"ח (27.5.1948) בשעה שדוב ושני חבריו מן הבריגדה הטמינו מוקשים בכביש לטרון לאחר כישלון ההתקפה הראשונה על מתחם הלגיון, פגע פגז אויב במוקש ודוב ושני חבריו נפגעו ונפלו. הוא נקבר בחולדה. ביום כ"ט בחשוון תשי"א (9.11.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.