ליוס, פאתן
בת מינירבה וטלאל. נולדה ביום 21.5.1986 למשפחה נוצרית בכפר הגלילי מעיליא. אחות למרטין – האח הבכור, ולנדא ורינה – האחיות הצעירות. פאתן הייתה ילדה שקטה, חכמה, אכפתית ושאפתנית. היא החלה את לימודיה בבית הספר היסודי "מעיליא" שבכפר והמשיכה לבית הספר התיכון המקיף "מעלות תרשיחא". היא למדה במגמת אלקטרוניקה ופיזיקה וסיימה את לימודיה בהצטיינות. פאתן הייתה נערה מלאת שמחת חיים וחיוך תמידי נסוך היה על פניה. היא אהבה מאוד קשר עם בני אדם וניחנה ביכולת לסלוח לזולת. היו לה תחביבים רבים: שחייה, ציור, בילוי ומפגשים עם חברים, קריאה ואהבה עזה לבעלי חיים. אביה של פאתן עבד כימאי ולפיכך הרבו בני המשפחה לטייל ברחבי העולם. פאתן ראתה עולם, נחשפה לתרבויות ולאנשים שונים וספגה חוויות רבות – אך תמיד התרגשה לחזור לישראל, לביתה ולמולדתה. בימי נעוריה חלמה פאתן להתגייס לצה"ל ולשרת בחיל הים. ב-14.12.2005 התנדבה לצה"ל והחלה טירונות ב"מחנה 80". בסיום הטירונות הוצבה, כבקשתה, בחיל הים. פאתן קיוותה לצאת לקורס חובשים ואף הייתה מועמדת לקורס, אך לבסוף הוצבה בבסיס חיל הים בבת גלים שבחיפה שם שימשה בתפקיד פקידותי-מנהלתי במשרד הרס"ר. בתפקידה הייתה פאתן אחראית על כוח האדם וזכתה לשבחים ממפקדיה על תפקודה המקצועי והמסור. במהלך השירות בחרה פאתן להתמודד עם אתגר נוסף – להיות קצינה בצה"ל. הדרך לקצונה לא הייתה פשוטה, אך פאתן לא ויתרה ופעלה בכל המישורים כדי להגיע לקורס קצינות. משאלתה התגשמה ובספטמבר 2006 החלה את הקורס. פאתן ידעה היטב כי הדרך לא תהיה קלה וכי ניצבים בפניה קשיים ומכשולים לא מעטים, אך היא הייתה חדורת מוטיבציה להתגבר ולהוכיח כי ניחנה בכישוריה המתאימים לשמש כמפקדת וכקצינה. כך, בתחושת סיפוק וגאווה, המשיכה בקורס בהתמדה ובהצטיינות. ביום 25.12.2006, חודש לפני סיום קורס הקצינות, נפלה פאתן בעת מילוי תפקידה והיא בת עשרים. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בכפר מעיליא בטקס מסורתי-דתי. הותירה הורים, אח ושתי אחיות.
