לוי, שלמה (‘מומו’)

בן יוסף ואסתר. נולד ביום א' בתשרי תשי"ד (16.9.1953) בעפולה. למד בבית-הספר היסודי 'התחייה' שבבת-ים, המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי 'אורט' שבתל-אביב, במגמת מסגרות-מכנית. שלמה היה נער אחראי ומסודר. אחותו שושנה מספרת: "תמיד דאג שספריו ומחברותיו יהיו עטופים ומסודרים. את השאיפה לסדר ולדייקנות ירש שלמה מאביו, וככל שגדל והתבגר ניכרה תכונה זו היטב באופיו הנוח והשלו. גאותי הגדולה בפני חברותי היתה – שלמה אחי הגדול, החוזר מבית-הספר עם המון סרגלים גדולים ותיק שחור ולוח-שרטוט". שלמה גויס לצה"ל בנובמבר 1971 והתנדב לחיל-השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס-קשר. נשלח לגדוד-שריון בסיני. הוא נטל חלק במלחמת יום-הכיפורים והיה מראשוני הצולחים את תעלת-סואץ. אחרי חמישה שבועות של היעדרות וללא קשר עם משפחתו נחשב כנעדר. כששב מהמלחמה היתה השמחה בבית גדולה, אך קרובי-המשפחה שמו לב לשינוי שחל באופיו; הוא היה מסוגר ומוכנס בעצמו, היה יושב שעות ארוכות מהורהר ושותק. כשנשאל מה מתחולל בו, היה אומר כי רואה לנגד עיניו את חבריו הטובים שנפלו לידו בשדה-הקרב. לקראת מועד שחרורו מצה"ל התחיל שלמה לתכנן את המשך דרכו. הוא התכון ללמוד נהיגה ולעבוד כנהג משאית בסיני. ביום כ"ה בחשון תשל"ה (10.11.1974) נפל שלמה בעת מילוי תפקידו בסיני. הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח. אחרי מותו הועלה לדרגת סמל. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "שלמה שירת ביחידתי כשנה- וחצי. בפרק-זמן זה עמד עם כל חיילי היחידה במאמצים ובמבחנים קשים. הוא היה אהוד על מפקדיו ומקובל על חיילי היחידה. התבלט ביכולתו לרכוש את אמון כולם, בנכונותו לשתף פעולה עם מפקדיו ועם חבריו ובשאיפתו לבצע את המוטל עליו בדבקות ובנאמנות". משפחתו תרמה ספר-תורה לזכרו לבית-הכנסת שבשכונת רמת-יוסף, בת-ים.