לוי, אילן

בן חיים וימימה. נולד ביום י"ט באדר תשט"ו (13.3.1955) ברחובות. למד בבית-הספר היסודי 'דובנוב' שבתל-אביב, המשיך בבית-הספר התיכון העירוני א' וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון האקסטרני 'מישלב' שבתל-אביב. אילן היה נער פיקח ומוכשר. מילדותו הצטיין במשחק השחמט ובמשחקי-חשיבה מסובכים. בלימודים לא היה מהמצטיינים, כיון שלא הקדיש לכך את מלוא המאמצים והיכולת. מקצועות שאהב, המתמטיקה למשל, למד בשקידה. כשעזב את בית-הספר התיכון, החליט ללמוד בבית-ספר אקסטרני ואף ניגש לבחינות-הבגרות עם תום לימודיו. הוא סיים את הבחינות בהצלחה וציונו במתמטיקה היה 'טוב- מאוד'. אילן אהב לצייר וכבר בילדותו גילה כישרון רב. תמונותיו מקשטות את קירות בית המשפחה. בצעירותו היה אילן חבר בתנועת-הנוער 'הצופים'. הוא היה נער חברותי וחביב וקשר יחסי-ידידות נאמנים עם רבים מהסובבים אותו. היה בן מסור ונאמן להוריו, חילק עמם את חויותיו ודאג לכל מבוקשם. כפי שמעידה אחותו, היה אילן אח מסור ודואג, ידיד-אמת. התעניין במקצועות הטכניים וחלומו הגדול היה להתקבל לקורס-טיס במסגרת שירותו הצבאי. אילן גויס לצה"ל באפריל 1973 והושם לחיל-השריון. לאחר הטירונות הוצב לשירות בסיני. הוא הסתפק במועט. כשנתקל ביחס בלתי-הוגן מצד המפקדים, אפילו לא היה הוא עצמו בין הנפגעים מכך, קבל והעלה את הבעיה בשיחות עם מפקדיו. היה בין החיילים האחרונים שפינו את ראס-סודר. הוא ציפה בכיליון-עיניים ליום שחרורו מצה"ל וחלם על חיים אזרחיים בריאים ומגוונים. ביום כ"ב באדר ב' תשל"ו (24.3.1976) נפל אילן בעת מילוי תפקידו בדרום הארץ. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. בדברי מפקדו להורים השכולים נאמר: "בשיחה האחרונה שהיתה לאילן עם חיילי היחידה הוא הביע משאלתו: 'צריך להבין את נפש החייל, את קשייו ואת לבטיו'. משאלה זו תהא לעיני מפקדי היחידה בהמשך דרכה".