לב, ישראל

בן חנה ובן-ציון, מניצולי השואה. נולד ביום ט"ז באדר תש"י (5.3.1950) בירושלים. ישראל היה ילד שקט וטוב מזג. הוא נהג להפריד בין חברים ניצים ותמיד עמד לימין החלש שביניהם. תחילה למד בבית-הספר היסודי על-שם משה שרת בשכונת קריית-משה ואחרי כן עבר לבית-הספר בבית הכרם. הוא המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "עמל". אך לאחר שנתיים החליט ללמוד אלקטרוניקה ועבר לבית-הספר הטכני בחיפה. הוא שובץ בכיתה של מחסנאות טכנית ובמסגרת זאת סיים את לימודיו התיכוניים. כשהתגייס ישראל לצה"ל הוצב בחיל-ההנדסה ועסק בבניית גשרים ובפירוק מוקשים. על הקורות אותו במהלך שירות הצבאי לא הירבה לספר, כדי שלא להדאיג את הוריו, באותה תקופה הכיר את חברתו עליזה, ולאחר שלוש שנים נשא אותה לאשה. לזוג נולדו שני בנים, יניב ואתי. כשהשתחרר ישראל מן הצבא למד מכניקה עדינה וכרסום ועבד תקופה קצרה בתעש, אולם כעבור פרק זמן החליט לעבור לבנקאות והתקבל לעבודה בבנק לאומי. לאחר שירות מילואים פעיל במלחמת יום הכיפורים עבר לעבוד בבנק ישראל, במחלקת הארכיב. ישראל עלה בסולם הדרגות והתפקידים ונתמנה סגן מנהל מחלקת המיון. בשנת 1979 הוכתר בעובד מצטיין של הבנק. הוא היה אב מסור לילדיו ואהב לטייל אתם בארץ. במסגרת תחביבו הצטרף לטיולי החברה להגנת הטבע ואף יצא לצעדת ירושלים עם ילדיו הקטנים. ביום כ"ח בשבט תשמ"ד (1.2.1984), בהיותו בשירות מילואים פעיל בחרמון, נפל ישראל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים. השאיר אחריו אשה, שלושה בנים (הבן השלישי נולד לאחר מותו ונקרא חן-ישראל), הורים, אח ואחות