לבנוני, זאב

בן משה וזיסל. נולד ביום י"ג באלול תרפ"ט (18.9.1929) בפטרושני שברומניה. עלה ארצה בשנת 1946, במסגרת עליית הנוער. לאחר ששהה שנתיים בכפר-חסידים, גויס לצה"ל בספטמבר 1948. סיים את שירותו הצבאי והתנדב לצבא-הקבע. כל חייו לא נפרד זאב מצה"ל וברבות השנים התקדם בתפקידיו השונים בחיל- ההספקה (התחזוקה) והשתלם בקורס-קצינים. בתפקידיו השונים היה קצין מחסנים ותחזוקה, סגן מפקד מרכז-מזון, ובתפקידו האחרון – מפקד בסיס ציוד בצפון הארץ, בדרגת סגן-אלוף. מספר מפקדו: "במשך שנות שירותו בחיל-ההספקה מילא זאת תפקידים מרכזיים ברמות שונות, כאשר בכל-תפקיד ובכל-מקום הוא מטביע את חותמו האישי, קובע דפוסים ונורמות לו ולבאים אחריו. זאב לא היה איש 'קל': הוא דרש הרבה מפקודיו. היה בעל עקרונות ודעות עצמאיות, מרחיק- ראות ובעל אבחנה רגישה מאוד. הוא קשר קשרים הדוקים עם מפקדיו ועם פקודיו וידע לתבוע רמת-ביצוע גבוהה ובלתי-פשרנית, כשהוא עצמו משמש דוגמה אישית לכולם…" בכל שלב משלבי-קידומו טרח זאב ודאג להפיק מעצמו ומהמערכת את המקסימום. הוא לא קיבל דברים שגרתית. בכל נושא ניסה והצליח לרדת לעומקם של הדברים ולשרשם. מוסכמה שלא נראתה לו לא היסס לבחון אותה מחדש. זאב נשא לאישה את טובה, ובשנת 1951 נולד בנם הראשון – אריה. כעבור עשר שנים נולד הבן השני – צבי. הוא היה מסור למשפחתו ומצא את שביל-הזהב בין מסירותו לתפקידיו בצה"ל לבין חיי-משפחה הולמים. כפי שמעיד קצין-תחזוקה ראשי: "לא שכח זאב מעולם להזכיר את המשפחה בשיחותיו עם חברים. הורגשה תמיד הדאגה הכנה והרצון להצליח ולהתקדם יחד עם בני ביתו". ביום ל' בשבט תשל"ז (17.2.1977) נפל זאב בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו אישה, שני בנים ושתי אחיות. חבריו ליחידה הקימו, בשיתוף עם המשפחה, בית-כנסת לזכרו בבסיס-התחזוקה ששירת בו.