לביא, אריה
אריה (אריק), בן שושנה ומרדכי, נולד ביום י"ז בתשרי תש"ג (28.9.1942) בקיבוץ שדות ים. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוצו ובקיבוץ מעין צבי. אחרי-כן המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון "אורט" בקיבוץ אפיקים. אריק היה תלמיד שקדן, שקט וצנוע. כבר בצעירותו היה בעל חוש טכני מפותח ואהב להמציא "פטנטים" למיניהם. הוא היה בולט בדמותו, גבה קומה ורחב כתפיים, ולימים עטור זקן מרשים. תכונותיו העיקריות היו פשטותו וטוב-לבו. הוא ניחן בשכל ישר ובבינה רבה והיה בעל קסם גלוי לעין וניכר בחביבותו הרבה. הוא הצטיין גם בדוגמה אישית, תמיד היה מוכן לעזור לזולת ולהטות אוזן קשבת לכל נזקק, בפנים מאירות ומתוך רצון טוב. אריק היה בן משק טיפוסי, חקלאי ואיש שדה ברמ"ח אבריו. אהבתו לאדמה מצאה ביטוי בריכוז ענף גידולי המשק והשדה. תפקיד זה ביצע בכישרון מיוחד וידע לבצע את כל סוגי העבודה, מן הפשוטה ביותר ועד למסובכת ביותר. אריה גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1961 והוצב לחיל החימוש. תחילה ביקש להתנדב לחיל הצנחנים ואחרי-כן רצה לעבור לחיל-הים כצוללן, אך המשיך ועשה את שירותו בחיל החימוש. לאחר הטירונות השתלם במספר קורסים ומקצועות: רובאי, מכונאי כלי-רכב ומכונאי רק"ם "סנטוריון". כעבור זמן השתלם בקורס קצינים בסיסי ולאחריו בקורס השתלמות לקציני חימוש והוצב כקצין החימוש בחטיבה 35. הוא הוסיף והשתלם בקורס צניחה, בקורס פקחי אוויר ובקורס נהיגה. לאחר שנסתיימה תקופת שירות החובה שלו, שירת בצבא הקבע כחמישה חודשים. מפקדיו העידו עליו שהיה קצין בעל אומץ ויזמה. לאחר השחרור התקבל אריק לטכניון שבחיפה וסיים את לימודיו בפקולטה להנדסת ניהול וייצור. במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות לשחרור ירושלים, ועל זאת הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". לאחר שסיים את לימודיו בטכניון, השתלב אריק במפעל ה"צבי" של המשק וקיבל על עצמו את ניהולו של המפעל. חבריו לעבודה מעידים עליו, שהצלחותיו במפעל נבעו לאו דוקא מהידע המקצועי שרכש, אלא מיכולתו ונכונותו הנפלאה להתמודד עם כל בעיה, אף המורכבת ביותר, מדבקותו במטרה ומסירותו הרבה. הוא היה בעל מסור לאשתו ושותף לכל החוויות שעברו על ילדיו. במלחמת יום-הכיפורים הוטל על חטיבתו של אריק לחדור בין מערכי האויב ולכבוש ראש-גשר. היה זה שלב חשוב בפעולת כוחותינו ולאריק נועד בו תפקיד חשוב. בהיותו קצין החימוש של החטיבה, הוטלה עליו האחריות לריכוז כלים משוריינים ואספקה אחרונה של תחמושת לגייסות. כשהחלה החטיבה בהקמת ראש-הגשר, איתרו המצרים את המקום והחלו להפגיז את כוחותינו ללא הפוגה מספר ימים. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973) נפגע אריק מפגיעה ישירה בהפגזת קטיושות, שניחתה על חטיבתו ונפל בקרב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקבוץ מעין צבי. השאיר אחריו אשה ושלושה ילדים, הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן. מפקדיו וחבריו לקרב מעידים עליו, כי היה מפקד נאמן ומסור, שהשרה אווירה של ביטחון ושלווה בין הלוחמים. אחד ממפקדיו אמר עליו: "נועם הליכותיו ותמימות דרכו, מבטו הגלוי והמבטיח יושר, השרו אווירה של נועם בין כולם". במכתב תנחומים למשפחה השכולה, לאלמנתו ולילדיו, כתב מפקדו: "אריק היה אהוב על כולנו, מפקדיו, ידידיו ופקודיו. ראינו בו את סמל הטוב והיושר, האחריות ואומץ הלב". קיבוץ מעין צבי הוציא לאור חוברת בשם "עם הבנים", לזכר ארבעת בני הקיבוץ, שנפלו במערכה, ואריק ביניהם. בחוברת כלולים דברי חברים על דמותו, זכרונות, מכתבים ותצלומים.