כרמי (וינברגר), יעקב-נחמן

בן רוזה וארמין, נולד ביום י"ב בסיוון תרפ"ב (8.6.1922) בבודפשט, בירת הונגריה, ובשנת 1942, בערך, עלה לארץ, לאחר שסיים לימודיו בגימנסיה, מתוך כוונה להוסיף ולהשתלם במדעי החברה באוניברסיטה העברית בירושלים. עם בואו לארץ בחר בדרך ההגשמה החלוצית. הוא הגיע לקיבוץ רוחמה לשם הכשרה, הצטרף לגרעין ההתיישבותי שעלה אחר-כך ליחיעם, שירת שנה וחצי כנוטר במשטרת החופים וגם ביחיעם התמסר לענייני ביטחון, כאחראי לתחנת הנוטרים שם (בדרגת קורפורל) ובמשך זמן-מה היה המא"ז (מפקד אזור) של יחיעם. בחברה התבלט כחבר רציני, מחמיר ומדי פעם בפעם נתן ביטוי לדעותיו בעלון הקיבוץ. ניסיונותיו הקשים, שקדמו לבחירתו בדרך הקיבוץ, הביאוהו לידי כך, שראה בקיבוץ לא צורת חיים כי אם מגמת חיים. ביום ההתקפה הגדולה על יחיעם – ט' בשבט תש"ח (20.1.1948) – נהרג מפגז מרגמה שנפל לתוך עמדה שעליה פיקד. הובא למנוחת-עולמים בקבר אחים בבית-הקברות הצבאי בנהריה. דפים לזכרו הוקדשו בספר "לזכרם" של חללי יחיעם.