כץ, צפורה

בת ברכה וישראל-חיים, נולדה ביום י' בתשרי תרפ"א (22.9.1920) בעיר פיאטרונימץ, רומניה. סיימה את בית-הספר היסודי העברי המקומי והצטרפה ל"בני-עקיבא". בפרוץ מלחמת-העולם השנייה ירדה למחתרת, עברה בשלום את כל מוראות המלחמה ובסוף המלחמה עברה לאיטליה יחד עם קיבוץ-הכשרה שהיא השתתפה בייסודו. בשנת 1945 עלתה לארץ והצטרפה לקבוצת "מכורה" בכפר חסידים. בסוף שנת ההכשרה עברה בראשית תש"ז לכפר עציון. היתה שקטה, עבדה במטבח ובעבודות תפירה. בתקופת המצור על הכפר השתתפה באימונים וסיימה קורס למגישי עזרה ראשונה. צפורה השתתפה בשמירה וקיימה כל תפקיד במסירות. בשעות האחרונות של יום ג' באייר תש"ח עבדה והגישה עזרה ראשונה לפצועים במקלט "המנזר הגרמני" אשר בכפר עציון. חבשה ועודדה את רוח הפצועים. פעמים אחדות יצאה את המקלט ועברה תחת מטר הפגזים בשומעה קול פצועים מהחורשה, ולא השגיחה בסכנה המרחפת עליה. בחצות הלילה, כאשר הודיעו לה מהמטה שעליה לעזור להוציא את הפצועים למשואות יצחק, שלחה את הפצועים והיא עצמה נשארה עם המגינים. למחרת, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948), בפרוץ שריוני הלגיון הירדני לכפר עציון כאשר לא יכלו לחדור למנזר פוצצו את הבניין, מקום המקלט היחיד. רבים מהפצועים והחברות נקברו תחת עיי המפולת, ובכללם גם צפורה. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועברה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.