כהן, יעקב (י’ורדן)

בן עליזה ויצחק, נולד ביום כ"ט באדר ב' תרפ"ד (4.4.1924) בברלין, בירת גרמניה. בהיותו בן שנתיים עברו הוריו לפריז ושם למד. כאשר היה בן 10 עלה עם הוריו לארץ. כאן סיים את הגימנסיה "בלפור" בתל-אביב ולאחר שירות של שנתיים בפלמ"ח נתקבל לאוניברסיטה ולמד היסטוריה, סוציולוגיה ופסיכולוגיה. היה חבר ומדריך ב"מכבי הצעיר" ובתנועת "הבונים". בשנות לימודיו בירושלים עבד כמדריך ראשי במוסד-הילדים "בית-חנה" מיסודם של "בני ברית". משאת נפשו היתה המדע, וחיי הקיבוץ היו קרובים ללבו לאחר שעשה במשק דפנה בהיותו שם בהכשרה מגויסת של הפלמ"ח. בעבודה כמדריך גילה כשרונות פדגוגיים ויחס לבבי לילדים היתומים העולים, וידע להחזיר להם את האמונה באדם. עבודותיו המדעיות בתחום ההיסטוריה זכו להערכה רבה במכללת ירושלים. עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, חזר מיד לפלמ"ח והתייצב לשירות פעיל יחד עם שאר הסטודנטים. יעקב השתתף בפעולות קומנדו ובליווי שיירות ולא אחת ניצל בנס. נמנה עם אנשי מחלקת הל"ה ("מחלקת ההר"), לוחמי פלמ"ח וחי"ש שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ביום 14.1.1948. הלוחמים יצאו לדרכם מהרטוב בליל 15-16 בינואר והם עמוסים בנשק, תחמושת וציוד, אך בשל שעת היציאה המאוחרת וקשיי הדרך לא הצליחו להגיע לגוש בעוד לילה. עם שחר התגלתה המחלקה על-ידי כפריים באזור הכפרים בית נטיף, ג'בע וצוריף, שהזעיקו את ערביי הסביבה למקום ואלה כיתרו את המחלקה. הלוחמים התארגנו על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולחמו בהמוני הערבים עד שנפלו כולם בקרב ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). הובא לקבורה בכפר עציון. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר עם יתר חללי הגוש למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.