כהן, אברהם

בן שלמה ואסתר. מוצא המשפחה מגלות ספרד, ממשפחת רבנים ויודעי תורה. אברהם נולד ביום כ"ז בתשרי תרצ"ט (22.10.1938), בעיר מזגן אשר במרוקו, בעיר בה כיהן אביו כרב. אברהם למד בבית ספר יסודי שם ועד גיל י"ז למד ב"ישיבה" בעיר טנג'יר. האווירה בבית אביו היתה על טהרת קדושתה של דת ישראל, כביתו של רב, ואברהם חונך לפי המסורת הישראלית. בשנת 1956 עלתה המשפחה לארץ. עוד מצעירותו אהב אברהם את הים. בערים מזגן וטנג'יר, בהן בילה את ילדותו ונעוריו, אהב לבלות את שעותיו הפנויות על שפת הים. בעלות המשפחה לארץ השתקעה בקטמון ובה נתמנה אביו לרב השכונה. הוא רצה לכוון את בנו ל"ישיבה" אך הבן באחת: "אני אוהב את הים". הוא למד בבית הספר הימי אשר בחיפה ומן השנה הראשונה הצטיין בלימודיו שם; ובסיימו אותם היתה דרך אחת לפניו: אל חיל הים. בחיל זה עלה בסולם הדירוג והצטיין. אחרי שעבר כמה קורסים הוכרז כחניך מצטיין והוצג בפני הנשיא יחד עם כל החניכים המצטיינים של החילות השונים. מפקדיו עודדוהו והוא הוצב לקורסים שונים אשר סיים בהצלחה. בסוף שירותו הסדיר הגיע לדרגת רב-סמל, אך הוא שאף ליותר מזה וחתם לשירות הקבע בחיל הים. שוב החלה שורה של קורסים לקצינים עד שהגיע אברהם לדרגת סגן. אז ירד אברהם לאח"י "נוגה", בה שירת תקופה קצרה לאחר שביקר מספר פעמים בחוץ לארץ באניה זאת. בעיקר שהה על אח"י "יפו" והמשחתת "אילת". גם בהיותו בשירות שמר על מסורת ישראל, הקדיש זמן לתפילה אף בזמן הקורסים על הים ובכיסו היתה מונחת "תפילת הדרך" שאביו מסר לו לפני שיצא ללמוד "ישיבה" בטנג'יר. במלחמת ששת הימים ביצע תפקידים שונים ואלה היו לו חוויה גדולה. אך ביום י"ח בתשרי תשכ"ח (21.10.1967) טובעה המשחתת "אילת" על ידי טילים מצריים מול חוף רומני שבצפון סיני – ועם טיבועה ירד הימה עם חבריו לצוות. את גופתו גילו בגלל חגורת ההצלה שהיתה קשורה אליו והיא שגרמה לכך שגופתו תצוף על פני המים. הניח אשה ובת קטנה שלא מלאה לה אף שנה. בדיוק ביום שאברהם הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל שבירושלים באה הידיעה למשפחה כי יעקב, אחיו הצעיר ממנו, אשר אהב את הים כאחיו אברהם ואשר שירת באותה משחתת בהשפעתו, מת מפצעיו בבית החולים כתוצאה מאותו טיבוע. בספר "במעלות גיבורים" בעריכת ישראל ארליך הוקדשו כמה עמודים לזכרו