יפת, משה

משה, בן שולמית ושלום, נולד ביום י"ד בשבט תשי"ג (30.1.1953) בקדימה. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר "אורים קדימה" בקדימה, ואחרי-כן המשיך ללמוד בבית-הספר "רופין" בעמק חפר. את לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר "אורט" בנתניה. משה לא התקשה מעולם בלימודיו. הוא השתדל להבין את החומר ולכן לא פיגר אחר כיתתו, ולא נזקק אף פעם לעזרת בני משפחתו או לעזרת מורים פרטיים. אולם יחד עם זאת לא אהב להתאמץ והלימודים דרשו ממנו מאמץ גדול יותר מאשר היה מוכן להשקיע בהם. לכן עזב את הלימודים כשהגיע לכיתה י"א. בתקופה זו היה בידיו מעט כסף שהצליח לחסוך, ועד מהרה למד להסתדר עם המעט שבידו ולנהל חיים מסודרים ועצמאיים ככל האפשר. הוא היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד עוד מילדותו, ובילה בקן התנועה את שעות אחר הצהריים עם חבריו מבית-הספר. משה אהב חיי חברה – חבריו היו רבים, ותמיד היה עמם. חבריו אהבוהו בעיקר בשל מסירותו הרבה להם. משה אהב מאוד להזמין חברים לחדרו, לארח אותם ולכבדם בדברי מאכל ומשקה. הוא היה נער נחמד ועליז, וביחוד הצטיין בטוב לבו הרב ובנכונותו לסייע ולעזור. משה ניחן בכישרון להתגבר על כל מכשול וכל דבר קשה הפך אצלו – למשימה קלה להגשמה. הוא לימד את חבריו להאמין שכל אדם, שיש בו מעט רצון, הוא כל-יכול – ודבר לא יעמוד בדרכו להשגת המטרות שהציב לעצמו. ואמנם כך נהג בחייו ובשאיפותיו. משה אהב להשתעשע עם ילדים קטנים, ובמקום מגוריו היה חביב על ילדי השכונה. הוא אהב מאוד לחזות בסרטי קולנוע, וכדי לפתח את כושר שיפוטו נהג לצפות בסרטים מסוגים שונים; גם בסרטי איכות וגם סרטי בידור למיניהם. אולם תחביבו העיקרי היה הספורט ובמיוחד משחק הכדורגל. עד שהתגייס היה חבר בקבוצת "הפועל" נתניה-נערים, ולאחר גיוסו, משהוגבל על-ידי דרישות השירות הצבאי, היה חבר בקבוצת הכדורגל בקדימה, מקום מגוריו. הוא היה חבר גם במועדון הסטודנטים בנתניה ונהג לסור אליו בערבי ההרקדה. הוא רקד היטב ריקודי עם וריקודי עמים, ואהב לרקוד שעות ארוכות. גם במשך תקופת שירותו בצבא השתדל להגיע לאותם ערבי ריקודים שאהב. משה גויס לצה"ל במחצית מאי 1971 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים חי"ר הוצב בתפקיד נגד רובאי ביחידת צנחנים.תקופת השירות הצבאי חשלה אותו מבחינה גופנית והפכה אותו מנער ביישן לאדם בטוח בעצמו, חייכן, מתמצא בתחומים רבים ואמיץ לב. בתקופה זו התבגר בכמה שנים, למד להכיר חיים חדשים, להתמודד עם עצמו ועם סביבתו, לעמוד בהתחייבויות ובחובות היום-יום ולהגשים את עצמו בתחומים שלא הכיר עד כה. כשהיה מגיע לחופשות לביתו שבקדימה, היה נוהג ללכת קודם כל לבית הוריו, ואחרי-כן יצא לחפש את כל חבריו, להיפגש עמם ולשתפם בחוויות שעברו עליו במשך השבוע. במלחמת יום-הכיפורים השתתף משה בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) נפגע משה ונהרג בקרב הסתערות על מתחמי "החווה הסינית". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל ראשון. בחוברת זיכרון שהוציא לאור גדוד הצנחנים לזכר חלליו התפרסמה רשימה לזכרו.