יעקובוביץ, שמעון (מירק)
בן שרה יעקובוביץ וצבי ויינבק, נולד ביום י"ד באייר תרפ"ו (28.4.1926) בכפר קובלר, צ'כיה. בילדותו למד ב"חדר" ובבית- הספר העממי בכפר. בראשית מלחמת-העולם השנייה הגיע לכפר רפיניי שבצ'כיה, שם חי עד 1940 ואז נקרא על שם אמו שהיתה נתינת הונגריה – סגולה להצלתו. שמעון נלקח למחנה-הסגר בבודפשט ושהה בו עד 1942. הוא נתייתם מאביו והחל בעבודה כדי לתמוך באם. לאחר שנתיים נלקח לגיטו ונשלח למחנה-המוות אושוויץ. שם איבד את אמו ואת אחיו. אחר-כך הועבר למחנות בוכנוואלד, דאכאו ובוכום, ובעוון בריחה הוחזר לבוכום ולבוכנואלד, שם עבד בבתי-חרושת צבאיים גרמניים. עם השחרור חזר לצ'כיה עם קבוצת נוער, חלה קשה במחלת טיפוס ולאחר ההבראה למד את מקצוע החשמל. כמדריך נוער נמלט עם רעיו לגרמניה, בה יסדו קבוצה מסונפת ל"נחם" (נוער חלוצי מאוחד), משם עבר עם חלוצי הגרעין לאיטליה ושהה בה כשנה, בהתאמנו במסגרת ה-מ.צ.ב. (משמרת צלחים באירופה – כינוי לארגון ה"הגנה" באירופה) ועלה ארצה ביום 12.3.1947 באונייה "שבתי לוזינסקי". בארץ התיישב בירושלים, עבד כחשמלאי בחברת-החשמל הירושלמית והיה חבר ב"הגנה". עם החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ ופרוץ מעשי האיבה התנדב למלחמת-העצמאות והשתתף בקרבות ירושלים במסגרת גדוד "מוריה" של חטיבת "עציוני" (החטיבה הירושלמית). הקרב האחרון שלו היה ביום כ"ג באדר א' תש"ח (4.3.1948) ליד עטרות. שמעון היה במחלקה שהציבה מארב לתחבורה הערבית בכביש ירושלים-רמאללה. בדרך נסיגתה לעטרות הותקפה המחלקה על-ידי המון ערבי, כותרה ומרבית הלוחמים נהרגו, ושמעון ביניהם. הוא נקבר בבית-הקברות בסנהדריה. ביום ה' באלול תשי"א (6.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים
