יעקבוס, יוסף-חיים

בן מרים ואברהם, נולד ביום ז' במנחם-אב תרפ"ח (24.7.1928) בברלין, בירת גרמניה. נצר למשפחת אנשי תורה ודעת, שהוציאה מקרבה כמה וכמה אנשי מדע ידועי-שם. אביו, אשר היה רב ומורה בגרמניה ומחבר ספר "מלכות שדי", עלה ארצה בשנת 1923 ויסד בה את הקבוצה הדתית הראשונה, אך נאלץ לשוב לחוץ-לארץ וחזר שנית בפברואר 1932, הפעם עם אישתו ובנו יוסף-חיים, שהיה אז בן שלוש שנים וחצי, והתיישב בירושלים. מאחר שאחיו הבכור נפטר, נותר יוסף-חיים בן יחיד להוריו. כבן שש החל ללמוד בבית- הספר "גאולה" ובשנת תש"ז, כשסיים את לימודיו בבית-המדרש למורים "מזרחי" כתלמיד מוכשר מאוד ומתמסר ללימודיו, עורר תשומת-לב מוריו ובעצמו החל להורות בבית-הספר לדוגמה שעל- יד בית-המדרש. במסירות ובהצלחה מרובה מילא את תפקידו וראה בחינוך ובהוראה ייעוד נעלה. בפרוץ מלחמת-העצמאות הפסיק את עבודתו והתנדב לעבור לעיר העתיקה המנותקת ולהרביץ שם תורה לילדים. "ההוראה היא גם חזית מלחמה על קיומו של עם" – היה אומר – "ועלי ללחום גם בחזית זו". ביום לימד את הנערים ובלילה ניצב עם נשקו בעמדות-מגן. כשסיים את שירותו בעיר העתיקה התנדב להגנה על ירושלים אשר מחוץ לחומה ובשבועות-חייו האחרונים נמצא בעמדותיה הקדמיות, מול שער דמשק, הנתונות באש יומם ולילה. ביום ו' בתמוז תש"ח (12.7.1948) בשובו מחופשה קצרה, אחרי ביקור בבית הוריו, על אף הפגזה כבדה – אץ לעמדה לבל ייעדר מתפקידו, ונפגע מרסיס-פגז. בו בלילה מת מפצעיו. נקבר בשייח'-באדר. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.