ייתמר, דסלין

בן אמבל ויחזקאל. נולד באתיופיה ביום ז' בטבת תשל"ד (1.1.1974). בן בכור למשפחת ייתמר, אח לגטווי, אדיסה, מנגיסטו, ממאייה ואשגרה. משפחתו עלתה לארץ במאי 1991. המשפחה שהתה תחילה במרכז קליטה בטבריה ולאחר-מכן קבעה את משכנה בראש-העין. דסלין החל את לימודי האולפן בקריית חינוך במעלות ולאחר-מכן עבר למסגרת פנימיית "נחלים", שם עשה את לימודיו במסלול ההכשרה לעולים במגמת מכונאות רכב. דסלין התגייס לצה"ל בפברואר 1995, ושירת במקצועו כמכונאי רכב בסדנת "יוסף" של יחידת החימוש המרחבית בפיקוד מרכז. דסלין נפל במילוי תפקידו, ביום י"א בתמוז תשנ"ז (16.7.1997), בתאונת דרכים שהתרחשה באזור צומת בקעות בבקעת הירדן. הוא היה בדרכו לבדיקה רפואית במחנה "אריה", לקראת הוצאת רשיון נהיגה צבאי שרצה בו כל כך. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בראש העין והוא בן עשרים- ושלוש. דסלין הועלה לדרגת סמל לאחר מותו. הותיר אחריו הורים וחמישה אחים. מפקד היחידה כותב למשפחה: "דסלין עסק במקצועו כמכונאי רכב, פעל במרץ וללא ליאות יום וליל, תוך השקעה ושקידה בתיקון והכשרת כלי רכב לביצוע ביטחון שוטף בגבולות ולקיום אימונים של היחידות הלוחמות בגזרתנו. דסלין היה חייל למופת, ממושמע, כן וישר, שהיווה דוגמה לחבריו בשאיפתו למקצועיות ולמצוינות, וכל זאת מתוך אהבה, רצון, נאמנות ותחושת שליחות. התנהגותו זו הינה מקור הגאווה למשפחה, לעדה האתיופית, לצה"ל וליחידה שבה שירת. חיוכו הצנוע ונועם הליכותיו יישמרו בליבנו לעד." הרמטכ"ל, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק, כתב למשפחה: "דסלין תואר על-ידי מפקדיו כחייל שקדן, מקצועי ואמין, שמילא את תפקידו במסירות וחריצות. דסלין בלט באהבת הארץ, היווה דוגמה אישית לחבריו והיה אהוד ומקובל בקרב הסובבים אותו." ומוסיפה קרובת משפחה: "הוא אהב לעזור לכל בני ביתו וגם לאנשים אחרים. דסלין היה ילד למופת בכל מקום וכעת הוא חסר מאוד למשפחתו, מאז שנפל." משפחתו הנציחה אותו בפינה לזיכרו שהקימה בבית-הכנסת ביישובה.