יוסף, שמואל

בנם-יחידם של רוזה ואריה-לייב, נולד ביום י"ז באדר א' תרפ"ט (27.2.1929) בעיר ליפאיה, בלטביה. בשנת 1935, בהיותו בן 6, עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בתל-אביב. כאן למד בבית-הספר היסודי על שם אחד-העם ואחר-כך בבית-הספר התיכון-מקצועי "מונטיפיורי". ברצותו לעזור בשעות היום לאביו בעבודתו, עבר להשתלם בשעות הערב במכון על שם אפשטיין כדי להתכונן לבחינות-הבגרות הלונדוניות. בינואר 1948 עמד בבחינות בהצלחה רבה, בייחוד בפיסיקה ובמתמטיקה. במשך 4 שנים היה חבר פעיל ב"קלוב הארצישראלי לתעופה", ובתערוכה בתל-אביב הוצגו לראווה דאונים מעשה ידיו. שמואל התייצב לשירות העם בדצמבר 1947 וקיבל ארכה עד שיעמוד בבחינות. החל בחודש פברואר 1948, מיד לאחר סיימו את לימודיו, נמצא בשירות מלא בחטיבת "גבעתי". הוא השתתף בקרבות לטיהור הדרום – בקוביבה, יבנה, עקיר ועוד, ובמלחמה נגד הפולש המצרי. בחודש אפריל 1948 נפצע ליד תל נוף, אולם מתוך דאגה להוריו לא הודיעם על כך אלא לאחר ששב לאיתנו. כשיצא מבית-החולים ויתר על זכותו לשרת בעורף, כפצוע וכבן יחיד, וחזר ליחידתו שנמצאה בחזית. מאחר שידע חמש שפות על בורין – עברית, אידיש, אנגלית, רוסית וגרמנית – נתמנה בזמן ההפוגה לסגן קצין-תרבות בגדוד ועם היווסד חטיבת "השפלה" הועבר לחטיבה כקצין-תרבות. עם התחדשות הקרבות שב ונלחם עד לשחרורו המלא של הנגב. שמואל נפל בשעת מילוי תפקידו ביום ט"ו בטבת תש"ט (16.1.1949) בתאונת-דרכים, בדרכו ממג'דל לג'וליס. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי ברחובות.