יודוביץ, דב-ברל

בן רחל ויוסף קלמן. נולד בחודש כסלו שנת תרנ"ח (נובמבר 1897) בסורז צ'רנגוב שברוסיה. במקום הולדתו חיו שתי משפחות יהודיות בלבד לפיכך למד בבית-ספר יסודי נוצרי. בשנת 1909 עלתה המשפחה לארץ-ישראל והתיישבה בשכונת נווה-צדק שביפו. דב השלים את לימודיו בבית-ספר לבנים בתל-אביב, ונוסף להשכלתו הפורמלית שלט בחמש שפות: רוסית, יידיש, אנגליה, עברית וערבית. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורשה משפחתו, ביחד עם שאר יהודים נתיני רוסיה, למצרים ושם היה עם המתגייסים לגדוד נהגי הפרדות ובשורות גדוד זה השתתף במערכת גאליפולי שבדרדנלים. עם תום המלחמה חזר עם שאר בני משפחתו לארץ-ישראל. נשא לאשה את רוזה לבית לוביץ. הוא השתקע בתל-אביב והתחיל לעסוק בהקמת בתים בעיר העברית הצעירה. הוא ראה ברכה בעבודתו, היה לאיש אמיד ועם זאת נתפנה לסייע לעולם חדשים במציאת עבודה אם אצלו ואם אצל מעסיקים אחרים. לימים הצטרף לשורות ארגון ה"הגנה" ובזכות שליטתו בשפה הערבית וקשריו הענפים עם ערבים נעשה לאיש מודיעין של ארגון זה. ביום כ"ג בתשרי תרצ"ט (18.10.1938) נרצח על ידי ערבים מן המארב. הוא הובא לקבורה בבית העלמין בנחלת יצחק שליד תל-אביב. הניח אם, אשה, בת, אחים ואחיות. אחיו שספד לו תיארו במשפט קצר: "לא דב נפל אלא ארי"