טרמר, גרשון-אריך
בן ברטה ואדולף, נולד ביום י"ג בניסן תרע"ב (31.3.1912) בווינה, בירת אוסטריה. בנערותו מתו עליו הוריו. הוא נסע אל קרוביו בצ'כוסלובקיה, למד שם בבית-ספר תיכון ואחר-כך באוניברסיטה הגרמנית בפראג במחלקה ללימודי משפטים. היה חבר באגודת "בריסה" – אגודת הסטודנטים הציוניים בפראג, ועבד במשרד הקרן-הקיימת-לישראל. עם כיבוש צ'כוסלובקיה בידי הגרמנים נאלץ להפסיק את לימודיו ובפרוץ מלחמת-העולם השנייה עזב את פראג וביקש לעלות לארץ-ישראל. לאחר כשנה יצא מברטיסלבה בדרך "עלייה ב'" לארץ. נסע באונייה "אליוס" ואחר-כך "אטלנטיק", שנאלצה לעגון בחוף קפריסין, ואחר-כך הועבר לאונייה "פטריה", שטבעה בחוף חיפה. הוא הגיע למחנה-המעצר בעתלית בשנת 1940. אך פרשת נדודיו טרם נסתיימה. הוא גורש עם שאר המעפילים לאי מאוריציוס. אחרי שלוש שנים של עבודה קשה ומחלה באקלים קשה, ניתנה לו האפשרות להצטרף למלחמה בנאצים כמתנדב לצבא הצ'כי החופשי, והוא עשה זאת בהתלהבות. את אימוניו עשה באנגליה, ואחר-כך נלחם בצרפת ביחידת-טנקים. עם סיום המלחמה הגיע לצ'כוסלובקיה בתקווה כי ימצא את קרובי משפחתו. משנודע לו כי הוא השריד היחידי מכל משפחתו הגדולה, פנה עורף לגלות ויצא בפעם השנייה בדרכו למולדת. אריק הגיע לארץ ביולי 1946. הוא מצא עבודה בבתי-הזיקוק בחיפה, וניצל בדרך נס ביום-הדמים (30.12.1947), בו התפרצו הפורעים הערביים ורצחו יהודים רבים. חודש לפני הכרזת המדינה נשא אישה ואחרי נדודים ממושכים וקשים עמד להקים בית בישראל, אולם תקופת האושר לא האריכה ימים. אריק גויס לצה"ל ושירת בחטיבת "כרמלי". ביום 17.7.1948 חזר הביתה לחופשה בת 24 שעות, אולם לפני תום החופשה נקרא חזרה למערכה. הוא יצא לסביבות טירה-זכרון יעקב והמשימה היתה לפתוח את הכביש הראשי תל-אביב-חיפה שנחסם על-ידי האויב. בפעולה זו נפל, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), בקרב על ג'בע. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בחיפה.
