טוכמן, יששכר (“ניוניק”)

בן חנוך ופניה. נולד ביום א' באייר תרפ"ו (15.4.1926) בעיירה סטולין אשר בפולין. שם סיים את לימודיו בבית-הספר העברי "תרבות" והשתייך לנוער הציוני. בראשית מלחמת-העולם השניה גורש יחד עם משפחתו לסיביר – והוא אז כבן שלוש-עשרה. שם המשיך את לימודיו במשך זמן קצר ולאחר-מכן יצא לחיי-עבודה במכרות-ברזל במקום-מגוריו. כאשר מלאו לו ט"ו שנים גויס לצבא הפולני, אשר הוקם אז בברית-המועצות. השתתף בכמה קרבות והיה גם בין משחררי-פראג. בסוף שנת 1945 התחילו נדודיו ומשאת-נפשו היתה להגיע לארץ. זמן-מה שהה באוסטריה ולאחר-מכן עבר לגרמניה ושם (במינכן) עבד בהנהגה הראשית של "השומר הצעיר". היה פעיל במחנות-העקורים בגרמניה ועסק עם שאר חבריו בהברחת-עולים לארץ. לבסוף, בל"ג בעומר תש"ז (מאי 1947), זכה יששכר להגיע לארץ. בפרוץ מלחמת-הקוממיות, עם הכרזת מדינת-ישראל, נקרא יששכר לדגל ומאפריל 1948 נלחם במסירות עם שאר אחיו בני-עמו גם בצפון-הארץ וגם בדרומה. היה בין משחררי-אילת. לאחר המלחמה הקים לו קן-משפחה וחי את חייו בקרב חבריו וידידיו אשר אהבוהו. מסור ונאמן היה להם, איש-מידות ונימוסים מאין-כמוהו. בפרוץ מערכת-סיני נקרא שוב לדגל להגנת-ארצו והיה בשורה הראשונה של חיל-השריון בחזית-הדרום; הוא זכה להיות בין מניפי-הדגל בשארם א-שייך. גם במערכת תשכ"ז, כאשר יזמו עמי-ערב מלחמת-השמד על ישראל, נקרא יששכר למלא את המשימות שהטילו עליו מפקדיו וביום י"ח באיר תשכ"ז (28.5.1967) חלה בהתקפת-לב וכך נפטר. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אשה, בת ובן