בנם הבכור של דניז ואפרים. נולד ביום כ"ב באב תשמ"ג (1.8.1983) בבית החולים "העמק" שבעפולה. אח לנתנאל, אבישי ודורין. פרי גדל והתחנך בנצרת עילית. הוא ביקר בגני הילדים "נרקיסים" ו"אגוז", ועלה לכיתה א' בבית הספר היסודי "חרמון". את לימודיו המשיך בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה של בית הספר המקיף "אורט אלון", שם נמנה עם בוגרי מחזור ו' (תשס"א-2001). פרי היה דמות בולטת בקרב תלמידי בית הספר והתאפיין בזיכרון חזותי ניכר, ביכולתו הארגונית ובעזרתו לזולת. שעות רבות מזמנו הוקדשו ל"קידום נוער" – ארגון שמטרתו לקדם את הנוער בנצרת עילית ולמנוע הידרדרות לסמים, ונחל שם הצלחה וסיפוק רב. בדרכו השקטה, היסודית והצנועה נרתם לעזור להוריו, למוריו, לחבריו, ולכל אדם שנזקק לסיוע – מלאך אמ?תי ונשמה טהורה. פרי היה גדול ממדים, אך רך ורגיש מבפנים – היושר, הכנות והאכפתיות פשוט נזלו ממנו. פניו נראו כספר פתוח המזמין את כולם לקרוא ולהיעזר בו, ושמחת החיים קרנה ממנו תדיר. חבריו נהגו לכנותו "אבא פרי" כיוון שתמיד דאג לכולם, תמך, והיה לאוזן קשבת. הם מספרים כי פרי היה ה"דבק" המאחד בין כולם, הפסיכולוג שייעץ ופתר כל בעיה, והבוגר מכולם שדאג שהכול יתנהל על מי מנוחות. פרי הציב לעצמו מטרות רבות ותמיד הצליח להשיגן, על אף הקשיים שניצבו בדרכו. את מורשתו זו הקפיד להעביר לחבריו בדרישתו מהם לפעול להשגת מטרותיהם. הצלחה, לדידו, הוגדרה כהצלחת חבריו והצלחת הסובבים אותו יחד עם זו שלו, ואילו הצלחתו האישית בלבד הייתה חסרת ערך בעיניו. פרי שאף לגדו?לה, דיבר על לימודי משפטים לאחר שירותו הצבאי, והיה נחוש להיות מקור גאווה להוריו ולמשפחתו. אף שחייו היו קצרים כל כך, ניצל כל רגע מזמנו לעשייה, לנתינה, ולהגשמת חלומותיו הרבים. את לימודיו התיכוניים סיים בהצלחה רבה ועם תעודת בגרות מלאה. ב-9.7.2001 התגייס פרי לצה"ל, ולאחר שעבר טירונות 02 בהצטיינות החל בלימודי עתודה במכללת "אורט מגדים" שבכרמיאל, שם סיים בהצטיינות את לימודיו והוסמך כהנדסאי תקשורת וקולנוע. בקיץ 2003 שב ללבוש את המדים, ויצא לקורס מש"קים של חיל הלוגיסטיקה, הוא בלט ביכולותיו הפיקודיות, ושעות ספורות לפני נפילתו, התבשר כי יועד לצאת לקורס מפקדים שחיכה לו זמן רב. פרויקט הגמר של פרי במגמת הקולנוע שלמד בה במכללה היה סרט שביים בשם "יש חיים לאחר המוות" – על חייל שנהרג בפיגוע בוואדי ערה, ועל ההתמודדות עם השכול והא?בדן. צחוק הגורל, שלושה חודשים מגמר העבודה על הסרט, נרצח פרי בפיגוע חבלני בצריפין. פרי נקטף בשיא פריחתו ביום י"ב באלול תשס"ג (9.9.2003), בעת שנשלח לאבטח את הטרמפיאדה שבצריפין. השעה הייתה 17:30 כשיצא למלא את תפקידו. בשעה 17:40 הגיע למקום מחבל מתאבד מארגון החמאס, חגור בחגורת נפץ ונושא תיק ובו רסיסי מתכת, ופוצץ את עצמו על החיילים והאזרחים הרבים שעמדו בטרמפיאדה. מע?צמת הפיצוץ קרס מבנה הטרמפיאדה ונהרס כליל. פרי שנפצע באורח אנוש הובהל לבית החולים, אך נפטר על שולחן הניתוחים. עם פרי נפלו בפיגוע עוד שמונה חיילים וחיילות: סרן יעל כפיר, רב-סמל בכיר יעקב בן-שבת, רב-נגד חיים אלפסי, סמלת לירון סיבוני, סמל יונתן פלג, סמלת אפרת שוורצמן, רב-טוראית מזי גרגו ורב-טוראי פליקס ניקולאיצ'וק. עשרות בני אדם נפצעו בפיגוע, רובם באורח קשה. בקשתו האחרונה של פרי, רגע לפני הגיעו לטרמפיאדה, הייתה לשמוע את השיר "צעיר לנצח". ואמנם, פרי, בן עשרים בנפלו, נשאר צעיר לנצח. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנצרת עלית. הותיר הורים, שני אחים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-טוראי. על מצבתו של פרי חקקו הוריו את המילים: "נלחם כאריה ונפל כגיבור צעיר. פרי! זכרך לא ימוש מלבנו לנצח." במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב אלוף-משנה צביקה גנון, מפקד בה"ד 6: "את ההכשרה הראשונית בשירותו הצבאי ביצע פרוספר ביחידתי – בסיס ההדרכה של חיל הלוגיסטיקה – בה"ד 6. עוד בהיותו בקורס הפגין פרוספר יכולות אישיות גבוהות ורצון להצליח. בזכות כל אלה שימש דמות למופת וחיקוי הן בהיבט החברתי והן בהיבט הפיקודי, ולכן אותר לתפקיד הדרכה ביחידתי. לצערי, יד נפשעת גדעה את חייו בטרם עת. בה"ד 6 מרכין ראש בכאב על א?בדנו של פרוספר שהותיר חותם עמוק ובזמן כה קצר על רבים מחבריו לצוות ועל מפקדיו לקורס. … היום ברור לי היכן גדל ואילו ערכים קיבל במהלך שנותיו הקצרות מאוד. ערכים של אהבת ארץ ישראל, ערכים של כבוד האדם, ערכים של נתינה, של אהבה ושל רעות. זכרו יהיה נצור בלבנו לעד." משפחתו של פרי קיבלה מכתבים רבים נוספים, וכן שירים שנכתבו לזכרו. כתבה רעות טויטו, בת דודתו: "התפוררה נשמתה ולבה נעשה קר כקרח / כשסיפרו לה שהוא מת הסתכלה היא בירח / את החושך היא מילאה בים דמעות / ולכוכבים גרמה היא גם לבכות / אינה יכולה עוד לחיות עם הכאב / כשלקחו ממנה את בנה שרף הלב, / וכולם יודעים שהוא לא יחזור ושהיא לא תהיה מאושרת / הבכי מר ורק הכוכבים אומרים אחרת // הם לוחשים תפילה, לוחשים אהבה / מנסים לעזור לה למצוא את בנה / בשמים כה כחולים, בלילה כה קר / היא איבדה את בנה ביום אכזר // עיניה איבדו את הברק ללא רחמים / והיא נשארה לבד לאחר שלבנה לא נשארו חיים / המלחמה הייתה קשה והיא בוכה / מביטה אל השמש – אל השמש שכבר הלכה / מבקשת את נשמתו בחזרה, את החיוך / איך נשרף הלב, איך אבד הוא במבוך סבוך / והדמעות שוב נופלות בכבדות ובצער / והכוכבים מנסים לכפות עליה ולהגביר את הפער // הם לוחשים תפילה, לוחשים אהבה / מנסים לעזור לה למצוא את בנה / בשמים כה כחולים, בלילה כה קר, / היא איבדה את בנה ביום אכזר." כתב בוריס ברודסקי, מחנכו של פרי בבית הספר "אורט אלון": "לא עוד! מותו של פרי הכה בתדהמה את בני שכבתו ואת משפחת 'אורט אלון' כולה. פרי נתפס כאדם בוגר המוכן לסייע לכל דורש. ערכים של כבוד, שוויון ויושר שעליהם חונך באו לידי ביטוי במעשיו. פרי פעל בסתר ובגלוי כדי להחזיר נערים לדרך הישר. הצלחתם של הסובבים אותו הייתה חשובה לו יותר מהצלחתו שלו. פרי הצטיין במגמת תקשורת, והיה מקור גאווה לבית הספר ולמשפחתו, כאשר התקבל לעתודה במכללת 'אורט' בכרמיאל וסיים את לימודיו בהצטיינות. פרי, אתה תחסר לנו היום, אתה תחסר לנו בעתיד, ודמותך תהיה חקוקה תמיד בלבנו." כתבה עינב, אחת מחברותיו של פרי: "… הנה אני עומדת כאן, המומה, מפוחדת, מחפשת את המילים כדי לתאר את שבפנים. כולם אומרים: 'ההתחלה היא הכי קשה', אך זה לא נכון. ההתחלה היא לא זכורה, היא מעורפלת, היא נראית לא אמ?תית. ההמשך הוא הקשה, פתאום מגלים שזה לא חלום, שזה סיוט, סיוט אמ?תי שאנו צריכים להתמודד אתו בכל יום שעובר. … פרי… אתה המנהיג וכך תישאר לנצח. היית החכם מבינינו, המשכיל, המצחיק, המוכשר… זה שדואג תמיד להצלחה. תמיד ידעת ראשון הכול, כך גם את המוות לצערנו! השרשת בנו את כל טובך, בכל אחד מאתנו יש קצת ממך. מבטיחים להנציח זאת לעולמים, ואתנו, פרי, תישאר לנצח נצחים." כתבה יסמין, חברה נוספת: "דברים שלא הספקתי לומר: פרי! מעולם לא חשבתי שזמננו כה קצר, שהעת שבה ניפרד תהיה כה קרובה, כל כך הרבה דברים שדחינו, שאמרנו מחר, זה שמעולם לא הגיע. אתה היית לי חבר ואח, תמכת, עזרת ושיתפת, היית לי כ??א?ב דואג. אני זוכרת ימים ולילות של צחוק ובכי, עצבים, שמחה וכאב משותפים: שהרי כל בעיה שלי הייתה לשלך, וכל דאגה שלך התעוררה גם בי. היית הדבק שלנו, לאחדותנו תמיד דאגת, כולנו סמכנו עליך בעיניים עצומות, ואתה, כמובן, מעולם לא אכזבת. דבקותך במטרה תמיד הפליאה אותי, הרצון להגיע רחוק והמאמצים רבי הערך. גם בסבך של אי ודאות הלכת בראש מורם כמורה דרך, ידעת להיחלץ מכל צרה, תמיד בצורה מחושבת וישרה. … כגיבור נפלת פרי, כמנהיג, תמיד חושב על הזולת, מקשיב לצו לבך ולערכים שעליהם גדלת ונפלת. כמה ריק עולמנו בהיעדרך, בהיעדרו של אדם אשר בנוכחותו מילא את העולם כולו. פרי! זיכרונך יישאר אתי, אתנו לנצח, ומותך חרות בלבבותינו השבורים לרסיסים ובנשמותינו החצויות לשניים, כי כשהלכת מעמנו, משהו מת בנו, משהו נשאר אתך. … אני אוהבת ותמיד אוהב אותך." כתב אליקו, חבר: "… אחד אחרי השני עלו אנשים להספיד אותך, כל אחד מצא לעצמו את המילים היפות ביותר במילון שלו, כל אחד הילל ושיבח אותך. פרי, יש אנשים שמהללים אותם כאשר הם נהרגים. אבל אותך היללו גם כשהיית בחיים. עכשיו אתה בשמים, בין כל המלאכים, תחת כנפי השכינה, ואנחנו עוד כאן על פני האדמה, בין האנשים הטובים והרעים. אחי, רציתי לבקש ממך שתשמור על כולנו מלמעלה, ושתיתן לנו את הכוח להיות חזקים ומלוכדים, שתעזור לנו להגיע לאן שתמיד רצית. … גופך איננו אתנו, אבל אתה נשארת בלבנו, אתנו ובחלומותינו לעד." אחותו הצעירה של פרי, דורין, נפרדה ממנו בשיר "אתה לא יכול לעצור אותי": אתה בוכה / ולא יכול לעצור / את הדמעות. / אתה צוחק ולא / יכול לבכות / אתה עצוב מבפנים / מתגעגע… // אתה הטוב ביותר מכולם / ויש בך את אהבתי / כי יש בך את רגש אלוהים / אתה נתת לי הכול / אתה אהוב… // אנחנו עכשיו כולם חיים / רק אתה במקום המצער / בלבי / ויש רגשות שאי אפשר / למנוע / כי אהבתי נמשכת לעולם…"
