זמיר, יצחק

בן רחל ואברהם, נולד ביום י"ט בסיוון תרפ"ד (21.6.1924) בווארשה, בירת פולין, ועלה ארצה בחודש ניסן תרצ"ג. הוא סיים בית-ספר עממי בתל-אביב ואת בית-הספר המחוזי "טיץ" ביגור. היה בעל זיכרון וידע עמוק בתנ"ך, דקדוק, דברי-הימים, טבע וידיעת הארץ. יצחק כתב שירים, עסק בציור והשתתף בכתיבת חיבורים וחידות-תשבץ בעיתון התלמידים "יהודה הצעיר" ובתחרות בכתיבת חיבור זכה בפרס. שירת בפלמ"ח משנת תש"ח והצטרף לגרעיני הקיבוצים אילון, מעברות, ואחר-כך חבר-מייסד של קיבוץ עברון, בו עבד בענפי-משק שונים, היה מדריך לתרבות וגם רועה-צאן. אגב פעולות הסיור של הפלמ"ח הרחיב ידיעותיו בטבע הארץ; בכל מקום בו שהה – בבית-הספר, בגרעין, בקיבוץ ובצבא – הדריך את חבריו ואת הנוער בתורת הטבע, בידיעת הארץ, בלימודי התנ"ך וכו'. בהיותו בשירות צבאי בנגב הוסיף להתעניין בצמחייה המקומית. אסף והגדיר למעלה מ400- זנים, ובעבודתו זו עורר תשומת-לבם של אנשי מקצוע ומומחים. אחרי שסיים קורס מדריכים של "השומר הצעיר" עמד להישלח לחוץ-לארץ להשתלמות, אך דחה את נסיעתו זו עד גמר המלחמה. יצחק שירת בחטיבת הנגב כקצין-סיירים, אלחוטאי, מאמן בכלי-נשק שונים ומשרטט מפות צבאיות של הגליל והנגב. השתתף בכל פעולות החטיבה וגילה כושר מיוחד בתכנון ובביצוע כיבוש באר שבע. הוא צילם מהאוויר את עמדות האויב, השתתף ב-24 טיסות, ובטיסת-הסיור האחרונה בעת מבצע "חורב" לסילוק הצבא המצרי מתחומי ישראל, הופל מטוסו ונתרסק ליד עוג'ה אל-חפיר, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). נקבר בבית אשל. במכתבו האחרון מערב חנוכה תש"ט (המכתב הגיע בימי האבל) בירך את הוריו בברכת חג-החשמונאים של הימים ההם ושל הזמן הזה. חודש אחר-כך הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ עברון. ליום השלושים הוציא קיבוץ עברון חוברת לזכרו. במלאות שנה למותו כינסו הוריו את עזבונו בספר-זיכרון "דברי ימי יצחק". חלק ניכר תופסות בו הרצאותיו בכתב על: א) שבטי הבדווים בנגב, ב) אוסף צמחים במדבר-יהודה ובנגב, ג) הקבלה והמקובלים, ד) תורתו של האר"י והשפעתו.