זוסמן, אורי (אולי)

בן פרידה והרברט-חיים, נולד ביום י"ב בחשוון תרפ"ב (13.11.1921) בברלין, בירת גרמניה. הוא גדל ונתחנך במשפחה מתבוללת ולמד בגימנסיה גרמנית בשנות שלטון הנאצים. כשחברו התאבד, בקופצו מגג בית גבוה, מתוך אובדן דרך והשמטת הקרקע הגרמני מתחת רגליו היהודיות, החליט אורי לבחור בדרך-החיים והכבוד האנושי היהודי ובשנת 1938 זנח את לימודיו ועלה ארצה. בגלל הכוננות והדריכות שמצא כאן בימיה האחרונים של סערת המהומות הערביות (רציחות מן המארב, פלוגות וינגייט, יישובי "חומה ומגדל") נטש את שארית המחשבות על המשכת הלימודים והטיל את עצמו מיד לתוך זרם החלוציות הלוחמת. מחברת-נוער בתל יוסף, מקום הכשרתו החלוצית, הלך לעין גב ונטה שכם לעבודה ביבשה ובכנרת (סיקול קרקע, זיפזיף, דיג, שמירה והגנה). בשנת 1939 סיים קורס ימי בעין גב, השתתף בתגרות עם דייגים ערבים, ופעם בצאתו לסיור בהרים נהרגו שני חבריו והוא חזר יחידי. אורי נשלח לכיבוש עבודה בים-המלח, עבד בהקמת בניין המשטרה בצמח ובגיל 18 נחשב לאחד מטובי הפועלים שם. בדרך המאמץ וההקרבה האיר לו המופת של אנשי העלייה השניה והשלישית והוא החליט ללכת בעקבותיהם ולהתנסות בעצמו בכל, כפי שהתנה עם חברתו בחיים כאשר התקשר עימה, לאמור: "כדי להיטיב ולהכיר את הארץ ולקבוע את הדרך בה נלך, צריך לנסות את הכל כמו הוותיקים; להיות מוכנים לחיי צוענים כמה שנים; להכיר את הקיבוץ לא מנאומי טבנקין ואת המושב לא מהחוברת של שמואל דיין, אלא לעבור את הארץ ולחיות את הכל". מעין גב עבר לחיפה, עבד בבית-החרושת "המגפר" ובהיותו בן 20 נבחר לוועד הפועלים והשתתף ביצירת התעשייה החדשה במפרץ, ובשעות הפנאי עבד במשק-עזר קטן שהקים ליד הבית, כהכנה לחיים במשק ממש בעתיד. בראשית מלחמת-העולם השנייה התגייס לחיל המהנדסים של הצבא הבריטי, ובמדבר המערבי הלהיב את חבריו להתארגנות לשם התנחלות על הקרקע אחרי המלחמה. היה מראשוני ארגון "בני דרור" ואחרי המלחמה עלה יחד אתם על הקרקע במושבם בגוש תל מונד, וכשהמושב עבר לבטי-בראשית עבר הוא להתיישב בכפר הס. עבד במרץ ובאהבה וראה את העמל הרב כ"הובי" שלו ונהנה מניצחונותיו על השממה. אורי האציל מאור נפשו על סביבותיו ונתחבב על רבים, יוצאי ארצות שונות. ביחסו למלחמה ולצבאיות היה נאמן למורשה הפציפיסטית של בית אביו ולשני ילדיו לא הרשה לשחק בצעצועים בעלי אופי צבאי, אך עם זה הכיר בהכרח להגן בנשק על היש היהודי הנוצר בארץ והתמסר לפעילות בענייני ביטחון בגוש ולעבודה וב"הגנה". בחורף תש"ח השתתף בפעולות, בשמירה ובהגנה. בליל 15.5.1948 יצא בלי פקודה להביא את הנשק שנשאר על חבריו החללים שנפלו יומיים קודם-לכן בפעולה נגד הכפר טירה. לאחר שנפצע קלות וחלה, הועבר לשירות במשטרה הצבאית ביפו. מששקטה הארץ שוחרר וחזר אל הכפר. התמסר להחייאת המשק שהוזנח בתקופת שירותו והוסיף לשרת בחי"ם שבגוש. ביום ל' בכסלו תש"ט (1.1.1949), כאשר עמד על משמרתו בעמדה קדמית של כפר הס, נהרג מיריות צלף ערבי אחרי יום של חרישה ורקימת תכניות במשקו. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות בתל מונד. את הרשימה על פרשת חייו מסיימת רות רעייתו לאמור: "הכל נפסק באמצע, המחרשה נשארה תקועה באדמה והסוס היה קשור לעץ במגרש. אך החורש לא שב אליהם"