זולברג, ישראל (“ישראליק”)

בן אברהם ושושנה. נולד ביום ג' בסיון תש"ו (2.6.1946) בירושלים. סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "בארי" אשר בבאר שבע, כי לשם עברה המשפחה בשנת 1949, לאחר מלחמת הקוממיות, עם ראשוני המתיישבים במקום. לאחר מכן סיים את בית הספר התיכון העירוני א' שם. היה חבר בתנועת "הצופים" ומאהבתו לספורט השתתף בכל צעדות הספורט שנערכו בארץ. במסגרת גדנ"ע השתתף בחוגי קליעה. עוד בלמדו בבית הספר התיכון היה משמש קריין בערבי קריאה גם מטעם בית הספר וגם מטעם העיריה, כי היה לו חוש לבמה והשתייך לחוג הדרמטי. גם צילום ופיתוח היו תחביביו. היה חבר גם בתזמורת הנוער העירונית. באוגוסט 1964 גויס לצה"ל והתנדב לחיל הצנחנים. עבר קורס צניחה וגם סיים בהצטיינות קורס חובשים קרביים בכירים. הוא היה אחראי למרפאה בגדודו ואת תפקידו זה מילא בהצלחה רבה, לשביעות רצונם והערכתם של מפקדיו ופקודיו. נתקבל לפקולטה לרפואה ועמד להתחיל את לימודיו במקצוע זה בשנת תשכ"ח. אחרי גמרו את השירות חתם על שירות קבע ובשעת מלחמת ששת הימים נמצא במערכות צה"ל. ביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), בקרב שנערך כקילומטר אחרי צומת חירבת דרג' שליד עזה, וישראל תוך הקרבה אישית היה עסוק אז בהגשת עזרה רפואית לפצועים שנשארו בזחלמים הבוערים כשאש תופת מסביב והיה מארגן את חילוץ הפצועים מתוכם ואת הורדתם מהם, פגע בו רסיס פגז וכך מצא את מותו. סגן מפקד הגדוד ומפקד פלוגת החוד של הצנחנים אמר לאחר מכן: "דומה שישראל היה החייל היחיד שלא איבד את עשתונותיו, שכן חסרה לו תודעת המוות והוא היה מתרוצץ בין הפגזים והכדורים ודאג להציל את חיי חבריו לנשק". אך בעוד הוא נושא את אחד הפצועים תחת אש האויב שהתחזקה והלכה, נפגע מרסיסי פגז מרגמה. אמנם חבריו גררוהו אל התעלה, ושם, בין אותם החיילים שנחבשו על ידיו, שכב ולאחר מכן מת מפצעיו. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בבאר שבע. לאחר נפילתו של אחיו נפתלי בשנת 1971, הועבר קברו של ישראל מבית העלמין הצבאי בבאר שבע לבית העלמין הצבאי בקרית שאול  לבקשת הוריו והוא נטמן לצד אחיו. לאחר מותו הוענק לו ציון לשבח על ידי הרמטכ"ל על גילוי אומץ לב ודבקות במטרה. הועלה בדרגה לאחר נפלו. הנהלת התזמורת העירונית בבאר שבע הנציחה את זכרו בקריאה את שמו עליה וכן הקימה קרן מילגות שנתיות שתוענקנה למי שידו אינו משגת כדי ללמוד בה. גביע נודד על שמו ניתן שנה שנה לקבוצת נוער המצטיינת בהליכה נאה בצעדת הנגב. ליד באר שבע ניטעה חורשה על שמו. בבית הספר התיכון העירוני א', אשר בו סיים את לימודיו, הוקמה פינת ספרים על שמו. זכרו הועלה בירחון של עיריית באר שבע ("כאן באר שבע") במדור "כבוד לנופלים – תנחומים למשפחות" וכן פורסם מאמר עליו במדור "דיוקן" באותו ירחון. רשימה עליו נדפסה בחוברת מאוחרת יותר של הירחון. מאמר על יומו האחרון ועל גבורתו נדפס ב"ספר הגבורה", המכיל את מקבלי הצל"שים, שבהוצאת אגודת העיתונאים בתל אביב והברית העולמית של ניצולי ברגן בלזן. שמו הוזכר ב"השבח להם" מאת מרדכי נאור, במוסף השבועי ("שבעה ימים") של "ידיעות אחרונות" וב"פנים אל פנים".