וקסלר, מאיר-מוריס (מיקו)

בן ברכה-בטי וחיים-קרול, נולד ביום י"ג באייר תרפ"ד (17.5.1924) בעיר יאסי, רומניה. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה רצו הוריו לשולחו ללמוד לאנגליה, אך הוא לא רצה להישאר בגלות והחליט לעלות ארצה ובהשפעתו עלתה עימו כל המשפחה ביום 22.3.1941. בבית-הספר התיכון "שלווה" בתל-אביב שבו למד היה תלמיד מצטיין, מוכתר בפרסים. בסוף שנת 1941 הצטרף לפלמ"ח. בשנת 1942 עבר קורס מ"כים בבית אלפא ובמשמר העמק ובשורות ה"הגנה" התאמן בסביבות ים-המלח. לאחר שסיים את חוק לימודיו נתקבל לאוניברסיטה בירושלים ולמד פיסיקה וכימיה במחלקתו של הפרופסור פרקש. היה תלמיד חריף ומעמיק, תאב דעת בלימודי היהדות וצמא השכלה כללית. בעל תפיסה נפלאה. בשנת 1947 סיים בהצטיינות את לימודיו באוניברסיטה והוכתר בתואר "מגיסטר". אחרי-כן החל לעבוד במעבדה הכימית של האוניברסיטה ורצה להקדיש את חייו למדע. בחודש דצמבר 1947, אחרי החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, התגייס לחמ"ד (חיל- מדע). בשירותו שם באו לידי מיזוג זיקתו למדע והכרתו הלאומית. היה גבר מנומס ועדין, שתורה ודרך-ארץ חברו בו יחדיו. לכל מצא לו שעה פנויה. עובד מדעי וחבר פעיל ב"הגנה", מנגן בכינור ועוסק בספורט. לפי עדות מורו עתיד היה להיות איש-מדע מובהק. מאיר עלה עם שיירת "הדסה" להר-הצופים להשלים את ניסיונותיו האחרונים לפני עוברו לתל-אביב. הדרך להר-הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר יצאה שיירה להר- הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין-ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחה"צ הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריסים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. מאיר נפל ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות בסנהדריה.