ולנשטיין, משה-נחום

בן מרים ויעקב, ממשפחות רבנים ידועים בירושלים, נולד ביום ט"ז בתשרי תרפ"ו (4.10.1925) בעיר העתיקה בירושלים. אח לחנה וליעקב. בשנת תרפ"ז נרצח אביו ואמו עמלה קשה מאוד לפרנס ולגדל אותו ואת אחיו שנולד יתום מאביו. משה-נחום למד ב"תלמוד-תורה" ובישיבת "עץ-חיים" ובגיל 17 יצא לעבוד, כדי להקל את המעמסה מעל אמו. הוא עבד כעוזר למוכר-דגים שלוש שנים בירושלים ואחר-כך בתל-אביב, ואת רוב שכרו מסר לאמו ולעזרת אחיו שיוכל להמשיך את לימודיו ב"ישיבה" ואת מסורת התורה במשפחה. ממעט הכסף שהשאיר לעצמו היה "מלווה" גם לחברים בשעת דחקם, בלי כל ביטחון שהכסף יוחזר לו. עוד בילדותו נדר לנקום את דם אביו וכשבגר הצטרף לתנועת המחתרת של אצ"ל. אחרי קום המדינה הצטרף עם חבריו לצבא הגנה לישראל, שירת בחטיבת "גבעתי" בפלוגת הג'יפים של "שועלי שמשון". הוא השתתף בקרבות הדרום והנגב והתנדב לכל משימה קשה ומסוכנת. השתתף במבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב ונפל בקרב חוליקאת בדיוק ביום מלאות לו 23 שנים – ביום ט"ז בתשרי תש"ט (19.10.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בכפר ורבורג.