וינגרוביץ, יצחק

בן שרה וזאב-צבי, נולד בשנת 1915 בפתח תקווה. שנות ילדותו עברו עליו בבית-היתומים דיסקין בירושלים. שנים אלה עיצבו לא במעט את אופיו: עוד בהיותו נער היה רציני שלא בהתאם לגילו, מצניע לכת ומסוגר בתוך עצמו. למד מסגרות, והיה במשך הזמן לבעל-מקצוע מעולה. מימי נעוריו היה פעיל ב"הגנה". במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט היה יצחק בין האחראים להגנת העיר העתיקה, השתתף בשמירה על מפעלי צפון ים-המלח, היה נוטר בשעת הקמתה של "גדר טיגרט" לאורך הגבול הצפוני, ואחר-כך – חייל ב"פלוגות-הלילה" של וינגייט. עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה, התגייס לצבא הבריטי, אף-על-פי שיכול היה להימנע מכך כעובד בעבודה חיונית. שירת ביחידת "סולל-בונה" באפריקה הצפונית ובאירופה וזכה באותות-הצטיינות. פעל במחנות הנידחים למען העלאתם של שרידי ההשמדה ארצה. לאחר שהשתחרר וחזר למקצועו נקרא שוב אל הדגל. יצחק נפל שבועות מעטים לאחר התגייסותו לכוחות-המגן העבריים עם חבריו-לקרב מגדוד "הפורצים" של הפלמ"ח, במערכה על נבי-סמואל שליד ירושלים. לקראת סוף אפריל 1948 נערך בגיזרת ירושלים מבצע "יבוסי", שנועד ליצור רצף טריטוריאלי עברי בתוך העיר ובין ירושלים לבין היישובים שבצפונה. לצורך המבצע הועברה חטיבת "הראל" לירושלים ובליל 22-23 באפריל יצאו כוחותיה לתקוף את שועפת, בית איכסא ונבי-סמואל. תנועת הכוח לנבי- סמואל ארכה זמן רב וההסתערות החלה עם שחר. נוכח אש האויב נאלץ הכוח לסגת ובנסיגה הקשה לאור היום היו נפגעים רבים. בקרב זה נפל, ביום י"ד בניסן תש"ח (23.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות בקרית ענבים.