וינברגר, יוסף-בנימין (יושקה)

בן יוזה ונפתלי, נולד ביום י"ח באב תרפ"א (22.8.1921) בעיר סאטו-מארה (סאטמאר), רומניה, שעל גבול הונגריה, למשפחה ציונית. היה פעיל בתנועת הנוער החלוצי בטרנסילבניה. הוא למד בקונסרבטוריון ובגימנסיה הממשלתית בעיר קלוז' (קלוזנבורג), ומשלא יכול לשאת את היחס האנטישמי הפסיק את לימודיו הסדירים והתכונן באופן פרטי לבחינות הבגרות. לאחר שעמד בבחינות העפיל מקונסטנצה באונייה "דוריאן 1" עד איסטנבול, ומשם באונייה "האנה" והגיע ארצה בנובמבר 1940. הוא למד שנתיים לשון וספרות עברית באוניברסיטה בירושלים. היה מחונן בחוש מוסיקלי ובזיקה לבלשנות והירבה לתרגם מעברית לאנגלית ומהונגרית לעברית. אסף את הפולקלור המוסיקלי העברי וקטעים מהקומפוזיציות שלו נתחבבו על שומעיהם גם בחוץ-לארץ. במלחמת-העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי ושירת בתפקיד אדמיניסטרטיבי בבגדד ובמצרים. לאחר ששוחרר, חזר ארצה ועבד כפקיד בלשכה הראשית של הקרן-הקיימת-לישראל. נשא אישה ונולד לו בן והוא התכונן לחיי שלווה של אזרח שוחר תרבות ואמנות. הוא אהב את עבודתו ואת משפחתו, היה שוחר אמת ופשטות בחיים ובחוש מיוחד להומור ולסאטירה ידע לשים ללעג את הרברבנות. מהברקותיו הרוחניות נהנו גם חבריו בפלוגת "יהונתן" שבאחד מגדודי חטיבת ירושלים ששירת בה במלחמת-העצמאות באומץ-לב ובמסירות. הוא היה בין כובשי קטמון והשתתף בקרבות רבים. ביום ח' בתמוז תש"ח (15.7.1948), בקרב על כיבוש הכפר מלחה, נפל בהסתערות. נקבר בשייח'-באדר א'. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.