וגנר, יעקב

בן זאב וצפורה. נולד ביום כ"ה בשבט תש"ה (5.2.1945) ברחובות לאחת המשפחות הוותיקות של חולון. בעיר זו למד בבית-הספר היסודי ע"ש ביאליק והמשיך שנתיים בבית-הספר התיכון ע"ש קוגל. כשהיה בכיתה י' עבר לבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" יד סינגאלובסקי ביד-אליהו וסיים את לימודיו בהצלחה. הוא היה חבר פעיל בתנועת "הנוער העובד והלומד" ויחד עם חבריו לתנועה ולספסל הלימודים הרבה לטייל ברחבי הארץ. בטיולים אלה למד להכיר את הארץ ולאהוב אותה. גם במסגרת הגדנ"ע נטל חלק בכל הפעולות. יעקב היה נער טוב-לב וקשר קשרי ידידות אמיצים עם כל מכריו. הוא היה בעל כישרון מוסיקלי, חילל בחליל, ניגן במפוחית ופרט על פסנתר. אך יותר מכל אהב לנגן באקורדיון. מכלי זה לא נפרד גם בשנים מאוחרות יותר, גם בהיותו בצבא וגם בהיותו סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנות הלימודים האחרונות התגבש בבית-ספרו גרעין נח"ל, שהיה עתיד להצטרף לקיבוץ אילות בדרום. יעקב הצטרף לגרעין זה והיה בין פעיליו. יעקב התגייס לצה"ל בסוף ינואר 1963 והצטרף ליחידת נח"ל. לאחר הטירונות עבר עם הגרעין לקיבוץ. בקיבוץ עבד במחצבה ושמח בעבודתו אף על פי שהייתה קשה מאוד. בערבים נהג לרכז סביבו את החבר'ה ובעיניים עצומות, בדבקות, ניגן באקורדיון ושר. בתקופת התעסוקה בנח"ל המוצנח עבר קורס מ"כים וקורס צניחה. יעקב היה בעל כושר גופני מעולה וסבולת מצוינת. במסעות מפרכים היה מעודד כל נחשל ומטה שכם לעזרה. הוא השתתף בפעולות גמול, והיה קשור מאוד ליחידתו. גם לאחר שנפגע בברכו באחת הצניחות וסבל תקופה ארוכה סירב ללכת לוועדה רפואית, מחשש שמא יורידו לו את הפרופיל הרפואי ויעבירוהו ליחידה עורפית – לא לוחמת. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר נרשם ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, בפקולטה לכלכלה ולמדעי המדינה. את מחייתו מצא בעבודה כחשמלאי (מקצוע שרכש ב"אורט") ובנגינה באקורדיון. במלחמת ששת הימים גויס למילואים ועם יחידתו השתתף בקרבות אום-כתף וכיבוש רמת-הגולן. בשנת 1968, כאשר שירת באזור שארם-א-שיך, לא חזרה יחידת-סיור של שישה חיילים לבסיס. נערכו חיפושים אך לשווא וגם מסוק לא הצליח לגלותם. יעקב החליט למצוא את האבודים, אף על פי שהוא עצמו היה חולה זה יומיים. קצין אחד, שהיה בין "האבודים", סיפר כי כל אנשי החוליה היו חולים ומעולפים וחייל אחד גם הוכש על ידי נחש. הם היו כמעט על סף הייאוש ופתאום שמעו קול קורא אליהם: "חבר'ה, איפה אתם?" ואז ידעו שניצלו. בדרך חזרה בלכתם בקניון הראה יעקב סימני חולשה ומחלה וכשנשאל: "למה זה יצאת דווקא אתה לחפשנו?" ענה: "אמרו שצריך לחלץ אתכם – והלכתי". את לימודיו באוניברסיטה עמד לגמור בשנת תשכ"ט ובראשית אותה שנה נשא לו לאישה בת חולון עירו, רכש לו דירה שם וריהט אותה בפשטות ובטוב-טעם, באבזרים שהתקין בעצמו. יעקב השתתף במכרז על משרת כלכלן במשרד מבקר המדינה בתל-אביב וזכה במכרז. ארבעה ימים לפני סיום תקופת שירות המילואים, ביום י' באלול תשכ"ט (24.8.1969), נפל בעת מילוי תפקידו, כאשר הג'יפ שנסע בו לסיור בקו הגבול עלה על מוקש. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. הניח אחריו אישה. מפקדיו אמרו עליו: "היה אחד הסמלים הטובים בפלוגה. ביצע את כל המשימות שהוטלו עליו באחריות ובמסירות. היה אהוב על כל חבריו והתבלט בארגון ערבי הווי – – – היה חייל למופת, אהוב ומקובל על מפקדי הגדוד וחייליו". לאחר נפילתו יצא לאור ספר לזכרו ובו פרטים על חייו, על פעילותו בבית-הספר ובצבא ומקצת מאיגרותיו; פרשת-חייו רשומה ב"נזכור", הוא ספר הזיכרון שהוציאה האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שלה, בעריכת יהודה האזרחי; כמו כן הונצח שמו על לוח זיכרון בבית-הכנסת הגדול בחולון, ובסניף הנוער העובד בחולון.