ואזנה, שמואל (“שמוליק”)

בן אלברט ופרחיה. נולד ביום כ"ג באלול תש"ה (1.9.1945) בעיר מרקש אשר במרוקו. היה הנכד הראשון של משפחה מיוחסת אשר בראשה עמד מנהיג הקהילה בעיר מולדתו. למד בבית ספר יסודי שם ונוסף לכך למד לימודי קודש ועברית ב"חדר" ולכן היה מוכן, מבחינת השפה המדוברת בארץ וגם מבחינת ידיעותיו, להיכנס לכיתה ו' של בית הספר היסודי "בר-אילן" אשר בהרצליה ולהתקדם בלימודיו. היה חבר בתנועת "בני עקיבא", כי בני ביתו שומרי מסורת היו וברוח הדת חונך. כמה תכונות נאות ניכרו בו מנעוריו: הוא היה נוהג כבוד בכל אדם ובמיוחד בהוריו. בחופשות הקיץ היה יוצא לעבודה כדי להקל על מצוקת הוריו ברכישת ספרי לימוד – ולא בחל בכל עבודה שנזדמנה לו. כשם ששמר על כבוד הוריו נהג כבוד גם במוריו – ואף בחבריו. שמואל ידע לעודד את אביו בחבלי הקליטה שלו בארץ. עניו היה ונחבא אל הכלים ולא התפאר בהצלחתו בלימודיו, שכן ראה בה דבר טבעי בהחלט. חברותו היתה בלתי מסוייגת והוא היה מגן על זכויות חבר כשראה קיפוח כלשהו. כאשר סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר התיכון בהרצליה נתעורר בו הרצון להעמיק את ידיעותיו, אך כיון ששני דברים היו קדושים בעיניו – הארץ והצבא – נרשם לעתודה האקדמית ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים עד שהגיע לסוף השנה השלישית במקצועות של מדעי המדינה וגם השפה והספרות הערבית; אז צריך היה לגשת לבחינות הגמר שלפני קבלו את התואר B.A. בשנים האחרונות לחייו היו ענייני הבטחון וגורל היהודים בתפוצות קרובים ללבו ובמיוחד הדאיגו אותו בעיות העלייה; מגמתו היתה לעודד את בני ארצו לעלות. את אהבתו למולדת הראה אף בשירותו. בימי שירותו עבר בהצלחה קורס מ"כ וקורס קצינים. בפרוץ מלחמת ששת הימים התייצב ככל חבריו ומילא את התפקיד שהוטל עליו. הוא האמין באמונה שלמה כי ביום מן הימים תשוחרר הארץ ובכוחה של אמונה זו נלחם, אלא שלא זכה לראות בנצחון המלא, כי ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967) נפל בקרב שנערך בארמון הנציב בירושלים, בפגוע בו כדור של צלף. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "במעלות גיבורים" בעריכת ישראל ארליך, הוקדשו כמה עמודים לזכרו ולדמותו. בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה. בעריכת יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו ודברים על גבורתו.