הרוש, יוסף-ציון

יוסף-ציון, בן אסתר ומאיר, נולד בשנת תשי"ב (1952) בקזבלנקה שבמרוקו ובה בשנה עלה ארצה עם משפחתו. הוא למד בבית-הספר היסודי "נווה עובד" בפוריה ובבית-הספר היסודי "אחיעזר" בחיפה, וכן השתלם בקורסים שונים של משרד העבודה. יוסף היה פעלתן מאוד ונמרץ ואהב לעבוד ולעסוק במלאכות יד – בעץ ובמתכת, ובעבודות חשמל שונות – ברדיו ובטלוויזיה. הוא אהב לטפל בבעלי-חיים ולעבד את הגינה שליד ביתו. את זמנו הפנוי בילה בשחייה בים. יוסף היה חברותי ורוחו טובה עליו תמיד. עיניו היו צוחקות ופניו מאירות. חבריו אהבוהו על שהיה גלוי-לב, ישר-דרך ובעל-מצפון, ואיש-אמת העומד בדיבורו. הגון היה ורגיש מאוד למעשי עוול. הוא היה עקשן ודבק למלא כל משימה ואתגר שהציב לעצמו. בן נאמן היה ומסור להוריו ולבני משפחתו. יוסף גויס לצה"ל במחצית מאי 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס לנהגים. הוא היה חייל אחראי, מסור לתפקידו ואהוב על מפקדיו. הוא שימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב, בחריצותו, בצייתנותו ובסבילותו. על חלקו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". בכל תקופת שירותו השתדל שלא להדאיג את הוריו ובמכתבים שכתב הביתה לא סיפר דבר על הקורות אותו, על האימונים המפרכים ועל חיי השדה הקשים, כדי שלא לצער אותם. בתעודת השחרור שקיבל עם סיום שירותו הצבאי הסדיר נאמר "יוסף מילא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו. היה חרוץ, התנהגותו טובה, ממושמע ויעיל בעבודתו". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה יוסף מוצב ביחידת מעבר, מאחר ששוחרר כחודשיים קודם לכן מן השירות הצבאי הסדיר. בלא שנקרא, התייצב בבסיס ששירת בו, ונשלח תחילה לחזית הצפון ואחרי-כן לחזית הדרום. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), בציר "עכביש" שבסיני נפגע יוסף ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת "שלמה המלך" בחיפה.