הראל (מעלומיה), מרדכי

בן מרים ויצחק, נולד בשנת 1934 בעיר כשאן, שבאירן, שם למד בבתי-ספר שונים. מרדכי היה ילד אהוב על הכול. נעים הליכות וענו. בקולו הערב הוא הנעים זמירות בשבתות ובחגים, ורבים שיבחוהו על כך. בשנת 1951 עלה מרדכי לארץ, כחלוץ העובר לפני המשפחה, והתקבל לחברת הנוער בקיבוץ מסדה. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון האזורי בקיבוץ. מרדכי גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1952, והוצב לחיל-התותחנים. לאחר הטירונות ולאחר שסיים קורס נהיגה וקורס מכונאות רכב, הוא הועבר לחיל-התובלה. שירותו היה בלא דופי, ובתעודת השחרור שקיבל נקבעה התנהגותו כטובה, והערכת מפקדיו אליו הייתה: "מילא את תפקידו כנהג לשביעות רצונם המלאה של הממונים עליו". בתחילת פברואר 1955, שוחרר מרדכי מהשירות הסדיר והחל לעבוד כמסגר בבית החרושת "מרכבים". כאשר התבסס בעבודה נשא לאשה את אסתר, ולזוג, שקבע את מושבו בפתח-תקוה, נולדו ארבעה ילדים: שני בנים ושתי בנות. מרדכי נטל חלק במבצע סיני, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום-הכיפורים, והוענקו לו אותות המערכות וכן אות השירות המבצעי. כן השתתף בפעולות צבאיות שונות. מרדכי היה בעל נאמן ואב למופת, והשקיע את כל מעייניו לרווחת משפחתו. למרות עבודתו "השחורה", הוא היה תמיד מסודר ולבוש בקפידה. הוא התמחה בצילום ובפיתוח עצמי של סרטי הצילום, עסק בספורט לשמירה על כושר והרבה לרכוב על אופניים. חי חיי חברה שנעמו לחבריו ואוהדיו. ביום כ"ט בסיוון תשמ"ג (10.6.1983), נפל רב-טוראי מרדכי בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח-תקוה. הוא השאיר אחריו אשה, שני בנים ושתי בנות, הורים, ארבע אחיות ואח. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "מרדכי היה מהחיילים הוותיקים בגדוד, ומבוגר בגילו מרוב האנשים. עם זאת, הוא מילא את תפקידו כאחד הצעירים. מסור, חייכן, שקט וצנוע. לא ביקש לעצמו הקלות עקב גילו, ומילא את המוטל עליו בנאמנות ובאחריות". חיילי גדודו הוציאו לאור לזכרו, ולזכר סרן נפתלי דודלס וסמל אפרים חזן, שנפלו יחד עמו, ספר ושמו "הנאהבים והנעימים", ובו ציוני דרך ודברי הערכה לנופלים