האוזר, דורון

בן פרידריך והילדה, נצר למשפחת רבנים. נולד ביום ג' בניסן תשט"ז (15.3.1956) בתל-אביב. למד בבית-הספר היסודיים 'הקליר' ו'בן-יהודה', והמשיך בבית-הספר התיכון עירוני א' שבמקום, במגמה הביולוגית. היה תלמיד נבון ומוכשר. בחיוכו המלבב, שלא מש משפתותיו רכש את חיבתם של כל הסובבים אותו. בכל מצב, ואפילו הקשה ביותר, השכיל דורון לומר את המלה הנכונה והמעודדת. מופלאים היו יחסיו עם בני הדור הזקן. קיים את המצוה 'והדרת פני זקן' לא רק כלפי סבו וסבתו. כך יצר קשר הדוק עם המשורר והסופר הנודע אלוף-משנה זאב, שאהב את הנער אהבת-נפש. עוד מימי נעוריו גילה כישרון לציור. ציורים מעשה-ידיו נשלחו לתערוכות שנערכו מטעם העירייה, קישטו את בתי-הספר והם מפארים את ביתו עד היום. הציור שימש לדורון תחביב וגם אמצעי לביטוי מחשבותיו על עולם ומלואו, ובעזרתו פיתח את חוש האסתטיקה שלו. בתמונות גם מתגלה חיבתו לבעלי- החיים, שטיפל בהם במסירות ובסבלנות רבה. למד לפרוט בפסנתר ובגיטרה – וכך ידע להוסיף לאוירת השמחה במסיבות החברתיות שנטל בהן חלק פעיל גם בכתיבת שירים ופליטונים מבדחים. מענפי הספורט מצא אתגר מיוחד בלימוד סודות ההגנה העצמית – הקראטה. בחופשות הקיץ פעל כמדריך בקייטנות ילדים, שאהבוהו, כיון ששימח את ליבם בנגינתו, בציוריו ובשמחת-החיים שלו. בקיץ 1974, עם סיום לימודיו התיכוניים, גויס דורון לצה"ל. כושר ההסתגלות המהירה שלו סייע לו במעבר החד מבית-הספר למסגרת החדשה והנוקשה. זכה להתקבל לחיל-האויר. שמונה חודשים עשה בבית-הספר לטיס. עבר בהצלחה את הלימודים העיוניים ואת אימוני השדה. אך ליקוי ברגליו היה בעוכריו, והוא נאלץ לנטוש את התקוה שיהיה טייס. אבל בחיל-האויר נשאר – עשה הסבה לקורס לפקחי-העמסה וסיימו בציון מעולה. מדריכו האישי כתב על דורון: "בחור מהיר-תפיסה ובעל מחשבה בהירה ומעמיקה, בוטח בערך עצמו ולא חושש להביע את דעתו ואף להגיע לידי עימות, כאשר היה משוכנע שהצדק עמו. התייצב מול אתגרים בכובד-ראש וברצון עז. ואכן, הצליח לעמוד בהם. רצה מאוד להצליח בתפקידו כפקח, ואכן בזמן הטיסה עבד במהירות, ביעילות, וחשוב מכול – בקור- רוח, בביטחון ובשקט נפשי. לגבי היה חניך אהוב הן כחייל והן כאדם". שבוע לאחר שסיים את הקורס ועלה לדרגת סמל, השתתף דורון בתרגיל של מטוס 'הרקולס', אחד מן התרגילים שהכשירו את החיל לעמוד במשימות דוגמת הצלת חטופי אנטבה. אבל הפעם לא צלחה דרכו של המטוס. הוא התנגש במעופו בהר, וכל נוסעיו נספו. דורון היה צעיר הקרבנות. הוא נפל במילוי תפקידו ביום כ"ב בכסלו תשל"ו (25.11.1975). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. מפקדו של דורון כתב למשפחה השכולה: "תקופתו הקצרה יחסית ביחידה הספיקה בעבורנו להכירו היטב ולהעריך את תכונותיו כבחור יפה-תואר ויפה-נפש, גא וחרוץ".