דלויה, יהודה (זנו)

בן סימה ואלברט, נולד ביום י"ג בתשרי תשט"ו (14.10.1954) במרוקו, ועלה עם משפחתו לארץ בשנת 1965. יהודה למד 5cשנים במקום הולדתו, והמשיך את לימודיו בבית-הספר היסודי "איתמר" ברמת-אליהו ובבית-הספר התיכון "אריאלי" בראשון לציון. יהודה אהב להאזין למוסיקה קלסית, הרבה לקרוא ספרים בצרפתית ואף עסק בספורט: שיחק טניס, כדור-עף והשתתף בתחרויות בריצה למרחקים בינוניים. יהודה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972, והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. לאחר הטירונות הוא עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס צניחה, והוצב בסיירת "חרוב". במלחמת יום-הכיפורים השתתף יהודה בלחימה העזה ליד "החווה הסינית". עם תום המלחמה, הוא סיים בהצלחה קורס קצינים והוצב בסיירת "שקד". יהודה מילא בהצלחה את כל התפקידים שהוטלו עליו, והיה אהוב על מפקדיו וחייליו. חבריו לסיירת כינוהו "נץ-טיל", על היותו בזוקאי מעולה. לאחר ששוחרר מהשירות בצה"ל, נרשם יהודה ללימודים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וקיבל בסיומם תואר ראשון כמהנדס תעשייה וניהול. יהודה ערך טיול ממושך של כמה חודשים באירופה ובמזרח הרחוק, וטיפס על הרי ההימלאיה שבנפאל. עם שובו הוא השתתף בעת שירות במילואים בקורס מ"פים, וסיימו כחניך מצטיין. הוא התקבל לעבודה בחברת "דלתא", והיה אמור לכהן כנציג החברה באירופה. בפירוט הממצאים בבחינת הקבלה לחברה נאמר: "בחור בעל רמת כישורים גבוהה, חשיבתו הגיונית, אינטגרטיבית. הוא שוקל את הדברים לעומק, ומתכנן לטווח ארוך. אינו נוטל סיכונים שלא לצורך, ונוהג בזהירות ובתבונה בטרם מגיע לכלל החלטה… פותר היטב בעיות שנובעות מארגון ו/או תכנון לקויים… הבנתו החשבונית ברמה גבוהה… הבנתו הטכנית ברמה גבוהה. מתעניין בתהליכים טכניים שונים, מתמצא בהם ומסוגל לתרום לשיפורם. בחור יסודי, שקדן, עובד תוך ארגון וסדר ומקפיד על פרטים". חודשיים בלבד הספיק יהודה לעבוד בחברת "דלתא". מלחמת שלום הגליל פרצה, ולאחר הפצרות ובקשות רבות מצידו הוא גויס חודש לאחר פרוץ הקרבות, והוצב בגזרה המזרחית. ביום ב' באב תשמ"ב (22.7.1982), שכונה "יום הקרב", נפל סרן יהודה בקרב בלבנון, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בראשון לציון. יהודה הועלה לדרגת רב-סרן לאחר נופלו. הוא השאיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות. בתעודת הערכה לאחר נופלו נכתב: "שירת בגדוד בתפקידים שונים עד לתפקיד מ"פ. היה קצין שקול ואחראי ובעל מקצוע מעולה, ממושמע, שקט וצנוע, אהוב ומקובל על חייליו". במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "יהודה שירת שנים רבות בגדודנו בתפקידי פיקוד שונים, ותמיד מילא אותם באופן הראוי לשבח. כאשר מפקד הפלוגה הקודם, זאביק, עמד לסיים את תפקידו היה ברור לנו שהמועמד הטבעי לתפוס את מקומו הינו יהודה. ואכן, בזמן הקצר שהספיק יהודה לשרת כמ"פ בלבנון, הוא שב והוכיח כי הוא קצין שקול, אחראי, בעל מקצוע מעולה, מסור ודואג לחייליו, ממושמע ויחד עם זאת שקט וצנוע". שבועיים לאחר נופלו, נפטר אביו. המשפחה הנציחה את זכרו בהכנסת ספר תורה על-שמו לבית-כנסת ברחובות