דיין, כלימו

בן סמינה ודוד, נולד ביום ה' בטבת תש"ד (1.1.1944) בטריפולי שבלוב. בהיותו בן ארבע שנים עלה כלימו לארץ עם סבו וסבתו. הם קבעו את ביתם ברמת-גן והם אשר גידלוהו עד אשר גויס לצה"ל. כלימו למד בבית-הספר היסודי "נוה יהושע" ברמת-גן, ולאחר מכן החל לעבוד עם דודו. כלימו גויס לצה"ל בתחילת מאי 1962, והוצב בגייסות השריון. תחילה הוא שובץ כאיש צוות וכמפקד טנק בגדוד שריון בדרום. עם גדודו הוא נטל חלק פעיל במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה, שבאה בעקבותיה. שנים ארוכות שירת כלימו ב"עוצבת סיני". "האריה השואג מרפידים", כך הוא כונה בפי כל חבריו, וב"עוצבת המחץ" השתתף במלחמת יום-הכיפורים. בשנת 1976 נשא כלימו לאשה את שושנה, ונולדו להם שני בנים ובת. הוא היה איש משפחה מסור, שנשא את רעייתו וילדיו על כפיים. הוא היה גם חבר נאמן למשפחתו ולחבריו המרובים. לאחר פינוי סיני החל כלימו לשרת כמפקד מחנה בחולייה העורפית של העוצבה. קשה היה לו להסתגל לשרת ביחידה עורפית לאחר שנים רבות של שירות בקו הראשון, למרות זאת הוא מילא את תפקידו בהצלחה וסייע רבות ליחידה ואנשי העוצבה שנזקקו לעזרתו. כלימו היה איש ארגון מעולה, ולא היה צריך להסביר לו את חשיבות העשייה והשליחות הקשורים בעבודתו. אלו היו טבועים בדמו – לעשות הכול בשלמות אף אם כרוך היה הדבר במאבקים עם הממונים עליו. ביום ג' באדר תשמ"ה (24.2.1985), נפל רב-סמל-בכיר כלימו בעת שירותו והובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. הוא השאיר אחריו אשה, שני בנים ובת, הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. משפחתו הנציחה את זכרו בבית-כנסת ברמת-גן. חבריו לעוצבה כתבו לזכרו: "…אל תיפול בך הרוח/ כי אתה עמוד האש/ אתה האמיץ באנשים/ העשוי מפלדה, מאש תמיד/ עם נשמה יהודית גדולה…"