דורצין, צבי

בנם-יחידם של אסתר וישראל-נחום, נולד ביום ט' באלול תרפ"ב (2.9.1922) בעיר פינסק, פולין. בעירו למד בגימנסיה העברית "תרבות" ואחר שסיים בה את לימודיו בהצטיינות נתקבל לפוליטכניון בלבוב ולמד כימיה. בתקופת מלחמת-העולם השנייה, בשנת 1941, נדד לרוסיה כדי לחפש את הוריו שנשלחו לסיביר, הגיע לסטלינגרד והתפרנס שם מעבודתו בבית-חרושת. בשנת 1942 הגיע לסיביר ומצא את הוריו. בשנת 1943 נכנס ל"מכון הלנינגרדי להנדסה", שהועבר בגלל המלחמה לברנאול שבסיביר. בשנת 1944 הוחזר המכון ללנינגרד והוא הוסיף ללמוד בו. בשנת 1945 עבר עם בני המשפחה לפולין, ומשם – לגרמניה. במחנה-עקורים ליד מינכן עבד בקיבוץ של "הנוער הציוני" והיה מורה לילדי הנידחים. מגרמניה עבר לאיטליה והיה שם בקיבוץ "הנוער הציוני" עד סוף שנת 1946. כעבור זמן-מה הגיע ארצה והיה עצור חודשיים במחנה עתלית. הוא שוחרר בחודש יוני 1947 ונתקבל לטכניון בחיפה לקורס מהנדסים-בנאים. את מחייתו מצא בעבודה כפועל-בניין. צבי היה אדם משכיל, בעל רגש ודמיון מפותח וידע לתת ביטוי נאמן ונאה לרשמיו ולחוויותיו במכתביו השונים. בחודש נובמבר 1947 התפקד ל"הגנה" ומילא את תפקידיו במסירות ומתוך הכרה עמוקה. עם הקמת צה"ל התגייס והיה סמל בחיל-ההנדסה. בתקופת שהותו הקצרה בארץ לא הספיקו רבים להכירו מקרוב, אבל חבריו לשירות העריכוהו וכיבדוהו כאדם רציני, אוהב את מקצועו הקרבי, נאמן ומסור לתפקידו ללא פניות, צנוע וממעט בדיבור. בחודש ספטמבר 1948 הועבר ל"מחלקת לוט" שבחבל סדום ושם נפל בהתפוצצות, בעת מילוי תפקידו ביום ל' בחשוון תש"ט (2.12.1948). נקבר בסדום. ביום י"ט בשבט תש"י (6.2.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.