דורפצאון, יאיר

בנם הצעיר של יהודה-מרדכי וטובה. נולד ביום י"ד באלול תשי"א (15.9.1951), בהרצליה. למד בבית הספר היסודי "בר-אילן" בהרצליה אחרי כן המשיך והשלים את לימודיו התיכוניים ב"מדרשיית נעם" בפרדס-חנה. היה חבר בתנועת-הנוער הדתית "בני עקיבא". עוד כשהיה תלמיד בבית-הספר היסודי, גילה התלהבות והתעניינות בכל הנוגע לארץ ולעם. יאיר הרבה לקרוא על אשר אירע בארץ בימים של טרם-מדינה, ולמד לדעת היטב את אשר עבר על העם היהודי – בארץ ובגולה – בשלושים-ארבעים השנים האחרונות: המאורעות, השואה, המחתרות והמלחמה לעצמאות מדינית בארץ. משחר ילדותו הכיר בעובדה כי הוא בן לעם יהודי לוחם ולכן שאף תמיד לשרת בצבא. בגלל התעניינותו הרבה בכל הנוגע לחיל-האויר (הוא הרבה לבנות דגמי מטוסים) חלם להיות טייס קרבי. עוד מגיל "בר-מצוה" היה מנוי על "במחנה" ועל בטאונים צבאיים אחרים. הוא אהב לשוטט בארץ ולצלם את נופיה. בחופשותיו נהג לטייל עם חבריו במסלולים שונים, שהוכנו בקפידה, והיה היוזם והמארגן של הפיקניקים בחוף הים, או של מסעות מפרכים בוואדיות ובהרים. בימים שלפני גיוסו חיפש תמיד דרך להיפגש עם לוחמים ידועי-שם, כדי לספוג השראה. כך נסע אל מאיר הר-ציון ונפגש עם עזר ויצמן ועם קצ'ה. בתחילת נובמבר 1969 גויס לצה"ל. בגלל ליקוי בראייה נבצר מיאיר להגשים את חלומו ולהיות טייס והוא הוצב לחיל השריון. כעבור חודשים אחדים כבר שירת בחזית התעלה. הימים ימי מלחמת ההתשה, וחזית התעלה הייתה מוכת-אש ומסוכנת. שם, בתנאים הקשים, התבלטה אישיותו החזקה והרב-גונית של יאיר. מעולם לא נרתע מן הקשה שבמשימות. תמיד מצא מילים ודרך לעודד את חבריו. לעתים קרובות היה מצטרף אל זקיף, שהוצב בעמדה מרוחקת ומבודדת, כדי להקל עליו בשעות של מתח וסכנה. הוא הקפיד לדייק להחליף בזמן חבר בשמירה והיה מתנדב להעלות את הארוחות לשומרים בעמדות מרוחקות. יאיר היה אמיץ לב ועשוי לבלי חת. גם מול מטוסי אויב מנמיכי טוס לא איבד את עשתונותיו. לא פעם זינק בחירוף נפש מתוך הבונקר המוגן אל עבר עמדת המקלע ופתח באש אל מטוסי האויב. באחת ההתקפות על המעוז אף פגע ב"מיג 17". המטוס נמלט אל מעבר לתעלה, כשהוא מעלה עשן, וכפי שהוברר מאוחר יותר, התרסק על טייסו. לאחר שסיים קורס מ"כים חרמ"ש הועלה בדרגה ונמנה, כעדות מפקדו, עם המ"כים-סמלים הטובים ביחידה. כמפקד דרש הרבה מחייליו והשיג את הנדרש ללא הרמת קול, או איום בעונשים. לדעתו אין צורך להיות שתלטן כדי להיות מפקד טוב ולהשיג תוצאות. הוא לא התנשא על חייליו, הצטרף אליהם בניקוי הכלים והתייחס אליהם במסירות אבהית. יאיר היה שלם עם עצמו ועם אלוהיו. דקדק והקפיד על שמירת המצוות – קלות כחמורות. היה "אב" רוחני לחיילים הדתיים ביחידה. הוא לא הפגין את דתיותו, אך כאשר דובר בעיקרי דברים – לחם על דעתו ולא נרתע. ה"קידוש" שלו בשבתות משך אליו גם את החילוניים שבחבורה. לדבקותו ולאמונתו נתן פורקן בשירה, ואף בימים הקשים ביותר בתעלה ארגן שירה בציבור והפיח רוח טובה בקרב החיילים. הוא קיים קשר הדוק עם עשרות חבריו ומצא שפה משותפת עם כולם. יאיר הרבה להיטיב עם אנשים שגורלם המר להם וידע להחדיר בהם אופטימיות ותקוה. הוא רחש אהבה לכל אשר נברא בצלם, אך את עיקר אהבתו שמר למשפחתו ולחברתו, אשר איתה רקם תכניות לבנות בית משלו. אור ליום ג' במרחשון תשל"ב (21.10.1971), נפל סמל יאיר בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית-הקברות בהרצליה. במקום נפילתו, בגזרה המרכזית של תעלת סואץ, הקימו חבריו גלעד לזכרו