דוכנה, יוסף

בן רבקה וזאב, נולד ביום כ' בטבת תרפ"ז (25.12.1926) בהרצליה. אביו היה מנהל-עבודה בפרדס ובו-בזמן עבד במשקו החקלאי. הילד גדל באווירה של עבודה חקלאית מסורה ורישומיה נחרתו בנפשו. הוא אהב את הטבע ואת החקלאות ומשנות ילדותו היה לעזר רב במשק הוריו. יוסף סיים בית-ספר עממי במושבה, ניחן בכשרון טכני-מיכני, בנה דגמי אווירונים והמציא מכשירי-השקיה ביתיים. יוסף המשיך והשלים את לימודיו בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין בתל-אביב. משסיים את בית-הספר עבד במושבתו במכונאות ובחשמלאות, ולפי דברי כל חבריו לעבודה ומנהליו הצטיין בתבונת-כפיים והתמדה בעבודה. בימי שלום ובימי מאבק היה חבר פעיל ב"הגנה" ונכון לכל פעולה והשתתף בפעולות במחתרת. עם החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ התגייס מיד לשירות מלא יחד עם בני יישובי השרון אשר היוו פלוגה מיוחדת בחטיבת "אלכסנדרוני". הוא נשאר קשור מאוד לבית הוריו ובהיותו במחנה בקרבת המושבה ניצל כל הזדמנות לעודדם, אם בביקור חטוף אם בפתק מרגיע. יוסף השתתף בקרבות אחדים בחזית המרכז. עם החמרת המצב בירושלים עקב ניתוק הדרך אליה על-ידי מערך הלגיון בלטרון, הוחלט לפרוץ את הדרך אל העיר. המשימה הוטלה על חטיבה 7 שזה עתה הוקמה, וגדודו הועבר כדי לתגבר אותה במבצע זה – מבצע "בן-נון". על פלוגתו הוטל לכבוש את לטרון, אך סמוך ליציאתם נתקלו בכוחות אויב עדיפים וניהלו קרב נסיגה קשה. בקרב זה נפל, ביום ט"ז באייר תש"ח (25.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים, יחד עם חבריו, בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.