דויד, אשר

בן הנדל וישראל, נולד בשנת 1921 בעיר דיטרו, טרנסילבניה (אז רומניה), וקיבל חינוך דתי. הוא למד בבית-ספר עממי ותיכון וב"ישיבות". הוא בחר במקצוע האריגה. עם סיפוח החבל להונגריה גויס גיוס חובה לצבא ההונגרי והתענה בתלאות ימי המלחמה והגזירות. נשלח למחנות לעבודות-כפייה. עם השחרור שאף לעלות לארץ-ישראל. הוא הגיע לארץ בשנת 1947 באוניית- המעפילים "כנסת ישראל", אך שולח לקפריסין ונעצר שם במשך שנה עד הגיע תורו לעלות לארץ. עם עלותו ארצה עבד בבית- חרושת ליציקת מרצפות במפרץ חיפה והצטרף למחתרת של הארגון הצבאי הלאומי. אחרי התגייסותו לחטיבת "אלכסנדרוני", עם קום המדינה, השתתף בפעולות-סריקה ב"משולש", במארבים (ליד רשפון) ובכיבושים (פרדס נבולסי) ומשם עבר לנגב. בעת מבצע "חורב", נערך מבצע "חיסול" שנועד לחסל את "כיס פלוג'ה" שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים ותקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בקרב זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948), לאחר שלקח מידי הסמל שנפצע את המטול נגד-טנקים "פיאט" והוסיף להתקדם לעבר האויב לשם חיסול עמדה ערבית, נפגע בראשו על-ידי רסיס ונפל. אשר הובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.