גרטנר, מיכאל (“מישי”)
בן משה ולאה. נולד ביום י"א באדר א' תש"ו (12.2.1946) בקיבוץ כפר גליקסון. האב, בוגר הפקולטה למשפטים בטרנסילבניה, עבד שם בעתונות היהודית בשפה ההונגרית ולאחר מכן עלה לארץ. מאז עלייתו ועד שנת 1966 היה חבר קיבוץ כפר גליקסון. בשנת 1962 היה שליחו של הקיבוץ לאורוגוואי אך במשך כל השנים היה מורה במוסד החינוכי על שם יצחק גרינבוים בכפר הילדים והנוער "אלוני יצחק" ואף ניהל את בית הספר – ומאז 1966 הוא מתגורר שם עם משפחתו. מיכאל סיים את לימודיו בבית הספר היסודי בקיבוץ ולמד בכיתות ההמשך במוסד "אלוני יצחק" שם סיים את לימודיו התיכוניים ועמד בחלק מבחינות הבגרות בגלותו נטייה עזה למקצועות המדעים המדוייקים. עבד בחקלאות כטרקטוריסט. בזמן שליחות הוריו לדרום אמריקה נתלווה אליהם ובכוחות עצמו בא במגע עם הנוער המקומי. הוא עשה שם בפעילות הדרכה של תנועת "הנוער הציוני" והשתתף בארגון מחנות קיץ למענם. התחבב על חבריו וחניכיו אך למרות שהחיים בחוץ לארץ היו חיי רווחה והיה בהם כדי לקסום לנער, אולם לא כן היה הדבר לגבי מיכאל, שדרש לחזור לארץ – ואמנם כעבור שנת עבודתו עם הנוער אשר במקום קם ושב לבדו אל קיבוצו ואל שדותיו. את משקו אהב אהבה עזה ומאושר היה בחזרו אל המיכון החקלאי שבמשק. שם היה אהוד על כולם אף כי ידע לעמוד על דעתו בעקשנות כשהדברים ניראו חשובים בעיניו. הצטיין בשלוות נפש שממנו היה משרה גם על סביבותיו. בחוש ההומור הטוב ידע לשכך רוגז הזולת. בהסתפקו במועט היה דוגמא לאחרים. באוקטובר 1963 גויס לצה"ל במסגרת נח"ל והתנדב לחיל הצנחנים. עבר קורס מ"כ. אחרי שסיים את הקורס ושירת כמ"כ החליט להמשיך את שירותו ביחידת צנחנים. ערב מלחמת ששת הימים נקרא לדגל וגם בימי חירום אלה ידע לתת ביטוי לדאגתו לשדות ולכל הצומח שם, ואכן, בעת חופשתו האחרונה (בימי הכוננות שלפני פרוץ המלחמה) השכים קום ויצא החוצה ושלח את מבטו לשדות כדי לראות אם היתה כבר נביטה. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בגבעת התחמושת בירושלים, כאשר נפגע ברימון ועל ידי צרור כדורים בהסתערותו על אחד הבונקרים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ופרשת קרבו האחרון. בקיבוץ "בדרכם" של איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חבריו שנפלו במערכת הוקדשו כמה עמודים לזכרו. כפר גליקסון הוציא את אחד מעלוניו השבועיים לזכרו. כן הופיעה שם חוברת לזכרו ולזכר אברהם קוגן.