גרוס, אליעזר (ליוש)

בן נחמה ואברהם, נולד ביום כ"ו בסיוון תרע"ה (8.6.1915) בעיר באהטור-קסן, הונגריה. בהיותו בן חמש נתייתם מאביו. הוא למד בתלמוד-תורה ובבית-ספר עממי ובהתבגרו הצטרף אל הסתדרות "המזרחי" בבודפשט והיה חבר פעיל בה. בהגיע זמנו להתייצב לצבא ההונגרי החליט לעלות לארץ באורח בלתי-חוקי, מאחר שכחייב גיוס לא יכול היה לקבל היתר-יציאה. הוא עבר בסתר את הגבול לרומניה ועלה בקונסטנצה על האונייה "אסטיר" שהפליגה לארץ אך נדדה כשנה בים, כי האנגלים תפסוה ליד חופי הארץ ושילחוה בחזרה. בחודש אוגוסט 1939 זכה סוף-סוף להגיע לקץ נדודיו. הוא ירד בחיפה ונרשם על-ידי הבריטים כ"עולה בלתי- חוקי". בארץ הכירוהו חבריו כאיש חביב, תומך בידי כל קשה-רוח ובייחוד נטה שכם לעזרת העולים החדשים. עסק במסחר. עם הכרזת המדינה התגייס ומילא במסירות תפקיד של חובש. ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) נפצע ברגלו בקרב על בירווה, ממזרח לעכו (אחיהוד כיום). חבריו נשאוהו כ60- מטר עד שפגע בו פגז האויב והמיתו. הניח אחריו אישה, בן ובת. אחרי חמישה שבועות נמצאה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה ביום ט"ו באב תש"ח (20.8.1948).