גילאי, יוסי

בן בנימין ופניה. נולד ביום ל' באב תש"ג (31.8.1943) בגן שמואל. את שש שנות לימודיו הראשונות עשה במסגרת "חברת הילדים" והיה ילד שובב ומאושר. השכלה תיכונית רכש בבית הספר התיכון של הקיבוץ, הוא המוסד החינוכי. הימים העליזים ב"מוסד" היו ימי התבגרות והתגבשות פנימית, יחד עם תעלולים ומעשי קונדס. יוסי היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" והדריך במסגרת זו בקן בית אליעזר שבשכנות הקיבוץ. בשנת 1961 גויס לצה"ל והתנדב לנח"ל. באינטנסיביות האופיינית לו היה הראשון מבני כיתתו שהתגייס והגיע לקצונה – לדרגת סגן. עם שחרורו משירות סדיר נקרא לתת שירות של שנה שלישית בקיבוץ נחשון. גם שליחות זו מילא בלב שלם, כדרכו. בכל אותן שנים היה כוכב קבוצת הכדורסל המקומית, אך המעמד הזה לא העביר אותו על דעתו; אדרבא, הוא ראה בו אחריות גדולה יותר, בידעו שגורלו של יותר ממשחק אחד תלוי בו. באשר לכבוד – הוא לא היה זקוק לזאת. בקיבוץ עבד בבית החרושת לשימורים ובמשך הזמן נבחר למלא תפקיד ארגוני מרכזי. תפוקתו בעבודה הפכה לשם דבר. הוא בחר בעבודות הקשות ועשה אותן בקלות מעוררת קנאה. הוא מילא את תפקידו בנאמנות, היה פתוח מאוד לאנשים, הקשיב, עודד והסביר; מעולם לא עזב עובד בטרם השתכנע כי הלה לא ייכשל בתפקידו ומעולם לא השאיר דבר בלתי גמור. בשנת 1966 נשא את חנה אשתו ובסוף 1967 נולדה בתם שרון. חיי משפחתו ויחסיו עם ההורים היו מופת ללבביות, לחום ולהתחשבות, כפי שציין אחיו אהוד. בשנת 1968 החל יוסי ללמוד הנדסת מכונות במדרשת רופין, מטעם בית החרושת. בראשית יוני 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל. ביום ל' בסיון תשכ"ט (15.6.1969), נפל בקרב עם מחבלים ברחובות עזה. הניח אישה ובת. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקיבוצו. לאחר נפלו הופיע לזכרו תקליט בשם "יוסי".