בן גיטה ושלמה, נולד ביום כ"ג בניסן תש"ט (22.4.1949) בפולין. בן 3 חודשים היה בני כשעלה עם הוריו לארץ. הם השתקעו בכפר בלום, קיבוץ שאליו היה בני קשור כל חייו. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון של הקיבוץ. מגמת לימודיו בבית-הספר התיכון הייתה אגרומכניקה. בנערותו היה בני פעיל במשק-החי, ובכל שטחי העבודה בקיבוץ. חבריו סיפרו עליו שהיה מנהיג מילדות, בעל כוח גופני בלתי רגיל, רגיש, מבין ומתחשב. "הוא נבט במשק, צמח בסייפנים ופרח בכותנה". בשנים 1966-1963 הוא סיים קורס גדנ"ע-אוויר ברמת דוד. בסתיו של 1967 התגייס בני לצה"ל, ובמשך מרבית שנות שירותו השתייך לסירוגין לחיל-השריון ולחיל-ההנדסה. זמן קצר אחרי שהתגייס, הוא עבר קורס מ"כים וקיבל דרגת רב"ט בחיל-השריון. בני הוסיף והשתלם בקורס מש"קים ובקורס קציני הנדסה קרבית. הוא המשיך ועבר קורס מפקדי שריון, עלה לדרגת סג"ם, ובשנת 1970 נתמנה סמ"פ בגדוד סער, בדרגת סגן. מפקדיו ציינו אותו אז: "הוא מגלה הצלחה יוצאת מן הכלל בתחום השליטה והמנהיגות, מסור ואחראי, מצדד בעבודת צוות, בעל ידיעה מקצועית יעילה". בשנת 1970 סיים בני את שירותו הסדיר ותקופה קצרה שירת בצבא הקבע, בחיל-השריון. אחרי שחרורו מן הצבא, הוא חזר לעבודה בקיבוץ כפר בלום ושימש כמרכז ענף הכותנה. על עבודתו בענף זה סיפרו חבריו: "אין מלים לתאר את חריצותו, רצונו העז ללמוד ולבצע כל פעולה במקצועיות ובדרגה הגבוהה ביותר. הוא ידע להסתדר בכל מצב ולהקרין את סמכותו על צוות העובדים, תמיד בצורה חברית ובדרכי נועם". במלחמת יום-הכיפורים נקרא בני לשירות כסמג"ד טנקי גישור. על חלקו במלחמה זו כתבו מפקדיו: "הוא דבק בצורה בולטת במשימה, בעל אומץ לב ראוי לציון, דואג לחייליו, בעל כושר מנהיגות, קצין ראוי לציון". אחרי המלחמה, הוא גילה עניין בהתארגנויות הפוליטיות שהיו אז והביע דעותיו לקידום השלום. הוא שאף ללמוד ולהכיר את העולם, וכמומחה למכונות חקלאיות יצא לעבוד בדרום אפריקה. הממונים עליו סיפרו על עבודתו שם: "הוא מעורר השתאות בקרב מעסיקיו". מדרום אפריקה יצא בני לסיור בארצות-הברית. כשהוא רכוב על כלי-הרכב האהוב עליו – האופנוע, שוטט באזורים נרחבים בארצות-הברית, ובסקרנות האופיינית לו צבר ידע וניסיון. כשחזר מנדודיו, החליט בני לארגן את חייו. הוא נשא לאשה את חברתו מירי, השתקע בחיפה והחל ללמוד באוניברסיטה של חיפה ולעבוד במכון לחקר ימים ואגמים. על תקופת לימודיו באוניברסיטה סיפרו מוריו: "דומה היה שאין גבול למאגר האנרגיה שלו, לסבלנותו ולפדנטיות שגילה בעבודתו. מה שהחל כעבודה סמינריונית, הלך וגדל לממדים של מחקר עם ממצאים הראוי לפרסום מדעי". כשהחלו באוניברסיטה במחקר חדש, ובו מקום לעוזר מדעי, הוצעה לו עבודה זו. הוא ביקש ללמוד לתואר שני. בני קיווה להשיג מילגה שתאפשר לו להשלים את לימודיו לתואר שני בארצות-הברית. על כישוריו המדעיים אמר אחד ממוריו: "אילו ניתן לו להמשיך בדרכו המדעית, היה בני הופך בזכות יכולת ההתמדה, דבקותו במטרה ותנופת עבודתו – למדען פורה מן השורה הראשונה". בני המשיך להשתלם גם בצה"ל, ובשנת 1981 עבר קורס אמל"ח ועלה לדרגת סרן. כשפרצה מלחמת לבנון הוא נקרא לשירות, כסמג"ד בחיל-ההנדסה. עיקר תפקידו היה בסריקת צירים ובסילוק מוקשים. ביום כ' בניסן תשמ"ה (11.4.1985) הוא נסע בג'יפ, יחד עם יחידת אבטחה, לעבר טרקטור שעסק בסילוק מתקני חבלה. הג'יפ עלה על מוקש ובני נהרג. במכתב תנחומים, ששלח המפקד למשפחה נאמר: "הוא השתלב בגדוד בצורה מופתית. היה קצין מסור, בעל כושר מנהיגות שהרשים את כל סגל המפקדים, ומעל זאת, אישיות שהקרינה על כל חיילי הגדוד. בפרק זמן קצר הוכיח את עצמו כלוחם למופת וכמפקד לדוגמה. הוא הפגין יכולת מקצועית בכל התחומים, בטיפול בפרט ובמשימות המקצועיות המוטלות על כל חיל-ההנדסה". אחרי שנפל הועלה בני לדרגת רב-סרן. בן 36 שנים הוא היה במותו. הוא השאיר אחריו רעיה, ילד בן 10 חודשים, אם ושלוש אחיות. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות בכפר בלום. קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו
