גורדון, עזי

בן יונה ומשה-גבריאל. עזי נולד בפרדס חנה בכ"ט באב תשי"א (31.8.1951). אח לורדה. אימו יונה היא בת לראשוני פרדס חנה, והאב משה יליד פתח תקווה. עזי למד בגני הילדים בנווה מרחב, ואת שמונה שנות בית הספר היסודי למד בבית ספר "מרחבים", מחנכת הכיתה לאורך כל התקופה הזו הייתה המחנכת רות פיין. עזי היה פעיל בחברת הילדים, בחוג לדרמה ועוד. שנתיים ראשונות של בית הספר התיכון למד עזי במסגרת בית הספר החקלאי בפרדס חנה, אך הנגב קרא לו והוא עבר ללמוד באחד המחזורים הראשונים במדרשת שדה בוקר. הנגב ואזור המדרשה היו אהובים עליו במיוחד, ובחופשים נשאר כאחראי על שמורת הטבע בנחל צין. בתקופת לימודיו במדרשת שדה בוקר היה פעיל כחבר במועצת התלמידים, עסק בפיסול, שירה במקהלה, כתיבת שירים וכן טייל רבות. עם תום לימודיו במדרשת שדה בוקר התגייס עזי לצה"ל והתנדב לשרת בנגב בסיירת שקד. במהלך שירותו בסיירת נפצע בעינו, תוך כדי סיור ברצועת עזה. בהמשך עבר קורס קצינים ושירת בחיל התותחנים. בשנת 1973 נשא עזי לאישה את שושי, בת מושב מזור, והמשיך את שירותו הצבאי. במלחמת יום הכיפורים הוא ירד עם גדודו לסיני, ועם תום המלחמה המשיך בתפקיד כאחראי על ימ"ח (יחידת מחסני חירום) בפיקוד צפון. בשנת 1975, במהלך שירותו ברמת הגולן, נולדה בתו הבכורה ענב. כשנה וחצי לאחר מכן, בשנת 1976, נולדה עדי. עקב בעיות בריאות משפחתיות נאלצה המשפחה לעבור מכפר סבא לירושלים. עזי השתחרר מן הצבא וגויס כקצין למשטרת ישראל. הוא שירת בתפקידי מטה וביצוע שונים בבית דגן ובמטה הארצי בירושלים, ואח"כ בפינוי ימית. בהמשך היה שותף יחד עם עוד מספר קציני משטרה בהקמת תחנת מרחב לכיש. שושי ועזי רצו להגשים חלום ישן, לגור במושב בנגב ולעסוק בחקלאות, וכך קנו חלקת אדמה ובית במושב ניר משה. עשרה חודשים גרו בני המשפחה באושר והגשימו את חלומם המשותף הקשור באהבת האדמה, אהבת הנגב ואהבת ארץ ישראל. ביום ח' באייר תשמ"ג (21.4.1983) נהרג רב-פקד עזי בתאונת דרכים במרחב לכיש, על אדמת הנגב אשר כה אהב. בן שלושים ושתיים בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין בפרדס חנה. הותיר אישה ושתי בנות, הורים ואחות. בעזרת המשפחה הוקמה לזכר עזי ספריה במושב ניר משה. שמו של עזי מונצח באנדרטה לבוגרי מדרשת שדה בוקר, בקיר הנצחה בבית ספר "מרחבים" בפרדס חנה, ובאנדרטה לחללי משטרת ישראל בשפרעם