גורדון, מרדכי

בן רבקה ואלחנן, נולד בחודש יוני 1924 בגרמניה. בשנת 1934 עלה לארץ עם הוריו, והמשפחה התגוררה בשכונת התקווה בתל-אביב. הוא רכש לו השכלה תיכונית, אחר-כך סיים בית-ספר מקצועי של ה"מזרחי" ועבד כמסגר. היה חניך תנועת "בני-עקיבא", שומר מסורת ונאמן לקודשי ישראל. מרדכי נחלץ בין הראשונים למלחמת-העצמאות ועשה את אימונו הצבאי בנען. למרות הסביבה הבלתי-דתית נשאר נאמן לתורת בית-אבא והקפיד על קיום המצוות. היה עובר כש"ץ (שליח-ציבור) לפני התיבה בשבתות והתגאה מאוד בתפקידו זה. הוא נשלח לירושלים להגן על דרום העיר והיה אחראי לקטע בשכונת מקור חיים. את משימתו מילא באמונה ובמסירות רבה. מרדכי האמין כי לא ירחק היום ומקור חיים תשתחרר מן המצור והוא יוכל להשתלם בידיעותיו הצבאיות. בערב פסח, י"ד בניסן תש"ח (23.4.1948) נפצע ברגלו בשעת התקפה ערבית על מקור חיים. הוא רץ לרופא ובדרך נפגע שנית, ושוב לא קם. נקבר במקור חיים. ביום י"ז במנחם-אב תש"י (31.7.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.