גוראון, דוד

דוד, בן רחל ומשה, נולד ביום י"ט בתשרי תשי"ד (28.9.1953) בקיבוץ נאות מרדכי בגליל. גם כאשר הרחיקו הוריו נדוד בשליחות המדינה לארצות שונות והוא אתם – נשאר דודי צמוד באופיו, בהכרתו, באהבתו לקיבוץ, לגליל, לנופו ולהודו. בירושלים עוצבה דמותו. למד בבתי-הספר ע"ש לוריא וסולד ובגימנסיה העברית. היה פעיל כחניך ומדריך בגדודי הצופים בירושלים. חברו בו יחד הדבקות באדמה, האהבה לירושלים, הרגש לעזור לזולת וחברות גדולה. לצה"ל הגיע מציריך שבשויץ, שם כיהן אביו כקונסול כללי והוא לומד בבית-הספר האמריקני, פעיל בחוגי הנוער היהודי בשויץ, מקפיד לשמור קשר עם הארץ ועם חבריו וקושר קשרי ידידות אמיצים עם תת-אלוף נתקה ניר, אשר הופך בשבילו סמל לרצון נחוש, לעקשות מבורכת וליכולת להתגבר על קשיים. ידידות זו עם תת-אלוף ניר מביאה אותו לחיל השריון. קשה הייתה הדרך מהרי שויץ לערבות הנגב. דודי מודע לכך והוא הולך לטירונות ולקורסים האחרים בנחישות החלטה, לעשות כל מאמץ על מנת להידמות לחבריו. ואכן הוא חייל מצטיין, חייל בעל אופי, ייעוד ותחושה. מלחמת יום הכיפורים מצאה את דודי בקורס מפקדי טנקים. הקורס הופסק ודודי יורד דרומה; יחידתו יוצאת לעזרת אחד המעוזים על קו התעלה; היחידה פרצה דרך אל הנצורים, הדפה גלים של התקפות מצריות עד כי אזלה תחמושתם. הטנק בו נלחם דודי נפגע. ניתנה הוראה לפרוץ דרך קווי האויב ולהיסוג. דודי, הפעם כרגלי ממשיך בלחימה, עוזר לחייל פצוע, לוחם ונופל. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפל דודי. הוא הובא לקבורה בהר-הרצל בירושלים, עיר אהבתו, עיר אשר הנציחה את שמו בקוראה את שמו על גינה בשכונת רוממה. דודי, עלם יפה עיניים, גור צעיר מלא און, זקוף קומה, ישר גו וישר לב. הטוב היה שפוך על פניו, התום בעיניו וחיוכו עלינו אהבה. תת-אלוף נתקה ניר כתב: "דודי נחרת עמוק בלבם של אותם האנשים שהכירו אותו, ובלבם של חבריו הלוחמים, כי את דודי קשה לשכוח. עלם צעיר, צנום וגבוה עם חיוך על פניו, הנכון להתנדב לכל משימה ולכל עבודה קשה והלוקח על עצמו אחריות ויזמה מבלי שיתבקש או יקבל פקודות".